בספר "בעקבות הזמן היהודי הפילוסופיה של לוח השנה"*, אומר שלום רוזנברג, על חג הסוכות את הדברים הבאים:
"סוכות היא התחנה הראשונה שבחופש (במדבר לג, ג-ה) ' בחמישה עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים...ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו בסוכות.' אולם סוכות אינו פסח. בפסח אנו חוגגים את העבר. בסוכות חץ הזמן מתהפך. אנו חוגגים בו את העתיד, את הגאולה העתידה לבוא. משל למה הדבר דומה ? לילד הלומד בתיכון וחוגג כבר מעכשיו את קבלת הדוקטורט. זאת חוצפה לכאורה, בלתי מתקבלת על הדעת. בעולם בלתי נגאל אנו שמחים על הגאולה שטרם התממשה ?!
ואכן, יש כאן לקח מופלא. נתאר לעצמנו אדם הצועד במנהרה חשוכה. בהתחלה מקבל הוא אור מפתח המנהרה. הדרך נעשית חשוכה יותר ויותר, עד שבשלב מסוים נצנוצי אור מתחילים שוב להופיע. זהו אור החודר ממוצא המנהרה. מנהרה מעין זאת היא ההיסטוריה היהודית. אנו חייבים לקבל את האור לא רק מן העבר, אלא גם מן העתיד."
חג שמח !
ג'ף
* הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 105 -106
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה