וִיחִי-עוֹד לָנֶצַח; לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (תהילים מט י)
"א
הנה, את הנצח אנו משַווים לנגדנו תמיד כרעיון שלמעלה מהשגתנו, כאיזה גודל, גודל! אבל, מנין לנו הגודל ? שמא תחת כל זה יהיה שם רק חדר אחד קטן, מעין בית־־מרחץ כפרי, כולו פיח ועשן, ועכבישים בכל פינה, והנה כל הנצח.
בהמלים המובאות לעיל הן, כמובן, מלותיו של דוסטויבסקי (בתרגום י"ח ברנר) כפי שהן נאמרות מפי אחד מגיבוריו הטראגיים של ' החטא ועונשו', סוידריגילוב. בלי־משים עלו בזכרוני מלים אלה תוך כדי העבודה על הספר הנוכחי, ספרו של איש אשר בעשרים השנים האחרונות לחייו הסתגר ב'חדר אחד קטן', חדר אשר רק לעתים רחוקות, אם בכלל, נוקה, ושעל־כן שררו בו, מן הסתם, 'פיח ועשן' של נר, ו'עכבישים בכל פינה', ואולי, כפי שיש אומרים, גם כמה עכברים. אמנם רחוק ממני לחשוב כי דווקא באותו חדר מסויים היה משהו ממהות הנצח. אף כי, מה אנו ידועים ? אולי הנצח כאן. אולי הוא שם. אולי מה שיותר כאן הוא יותר נצח. אולי הנצח בכל מקום. אולי הוא בשום מקום"
- פנחס שדה, איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה - אמרות, תורות וסיפורי־חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, הוצאת שוקן, עמ' 5
"התפארת עולה מתוך המגוון. כשהאדם רואה את השפע האלוקי במגוון שלו ובנוכחתו בכל העולם הנברא, מתחוללת בו התפעמות ויראת הרוממות כלפי האינסוף (יראה הגבוהה בהרבה מיראת העונש). מצד האדם ההתפארות היא סוג של ערנות ורגישות: המציאות שולחת כל מיני רמזים על נוכחות הבורא במגוון צורות והיבטים, אך כיוון שאנו נתונים במהומה גדולה ומתמדת של מרוץ החיים, הרי שגם אם אנחנו קולטים את אותם רמזים, אנו נוטים להתעלם מהם; איננו קשובים להם במידה מספקת. עלינו למצוא את משמעותם של רמזים אלה, גם אם היא מתבהרת לאחר זמן. נקודת המוצא לזיהוי ההתפארות היא ששום דבר אינו מקרי אלא שכל דבר הוא חלק מהמגוון האלוקי. כאשר אנו נפגשים עם ריבוי הצורות והגוונים ומכירים במקורם האלוקי, מתעוררת בנו חווית הרוממות האלוקית"
הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן ( חלק ר) , הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 186 - 187
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה