אברהם יהושע השל נפטר בשבת פרשת ויחי בשנת התשל"ג (1972).
נפתח בדברים של השל עצמו:
יש להתרומם למדרגת חיים נעלה יותר וללמוד כיצד ניתן לחוש את הדחיפות בשאלת השאלות, את נגיעתו העילאית של הנצח בחיינו.מה זה אומר ? כאן, כבהרבה מקומות, מנסה השל לדבר על דברים שאי אפשר לדבר עליהם. הרבה פעמים מילים הם בגדר "מצביעים" לכיוון מסוים, כיוון שאת מה שחשים, אי אפשר לתאר במילים. המצב הזה יוצר קושי בעולם שבו מה שלא ניתן למדידה ולכימות, לא חשוב ולמצער, פחות חשוב.
א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 93
מכאן, לדברים של הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל שהלך לעולמו לפני כמצה שבועות. הדברים פורסמו במסוף השבת של מקור ראשון לפני כשבועיים ורציתי "לשים" אותם גם כאן:
"כשאין בקשת האמת רואים הכול הפוך. ולמשל בכל פעם שמתעוררת בעיה...רואים איך שכל אחד רואה את הדברים באופן שטחי והוא לא מתבונן הרבה, לא מתעמק, שטחיות זה קל מאד. רואה את הדברים ותיכף הוא דן ואומר תשובה. ועל־פי רוב כשמתעוררת שאלה תשאלו את האנשים ברחוב מה אומרים על זה. תכף ומיד יביעו איזה דעה, בלי שיספיק לחשוב מיד אומר דעה. והיאך זה אפשרי ? האם הוא עילוי כל כך גדול שברגע אחד תופס את כל העניין ויודע מה לומר ?! רק שבדרך־כלל האדם הוא שטחי, לא חושב, וזאת התשובה שיש לו לאלתר.וכשאדם הוא שטחי אף פעם לא יבוא לידי האמת! אי אפשר להגיע אל האמת !"מתוך דברי הרב שטיינמן שנאמרו בשבט תשנ"ח , נדפס בקונטרס קב חומטין
לגבי הסיום התלבטתי. חשבתי להביא כאן את שירו של עמיחי שמתחיל: "מן המקום שבו אנו צודקים...", אבל אמרתי , - ידוע מדיי. חשבתי להביא כאן שיחה של פרופ' רון מרגולין - שמתחיל : "במאה החמישים שנים האחרונות, פעמיים , לפחות הוכרז על מותו של אלוהים..."*, אבל אמרתי - ארוך מדיי. לבסוף החלטתי על שיר של דילן, "אהבה נטושה", בעיקר (אבל לא רק) בגלל שורה אחת שבו: "היכן שילכו הילדים - אני בעקבותיהם" Wherever the children go I'll follow them.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה