רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 27 במרץ 2018

אלו דברים לפסח תשע"ח


השבת מציינת את האוניברסלי שבהוויה האנושית. פסח מציין את הפרטיקולרי שבהוויה היהודית.
השנה שני אלה מחוברים יחדיו.
היוסד המשותף לשניהם הוא - החירות.
"לחירות - אספקטים רבים", אומר אברהם יהושע השל, בשיחה בפני הקהילה היהודית בקנדה על "רוחה של היהדות" שאפשר להאזין לה ברשת. העובדה שהתורה מכילה את שביתת השבת על האדון, עבדו ושפחתו כאחת, מעידה על פי השל, על החשיבות שהתורה מייחסת לחירות, ועל המגמה שתבוא לידי ביטוי בעתיד לביטול התופעה הזאת של שעבוד אדם לאדם.
משנתו ההגותית של השל בכל הקשור ל"דת היהודית" מפורטת בספרו "אלוהים מבקש את האדם". הספר מחולק לשלושה חלקים: אלוהים, התגלות ומענה. הפרק האחרון של הספר - מוקדש ל"עם ישראל". הפרק הלפני האחרון דן ב"רוח היהודית". והפרק שלפני הפרק הלפני האחרון עוסק ב"חירות".
פרק זה על חירות מחולק לארבעה חלקים:
בעיית החירות
החירות היא אירוע
חירות ובריאה
עניינו ודאגתו של אלוהים
שאלת הבחירה החופשית של האדם בעולם הזה היא כידוע שאלת יסוד בחיי כל אחד ואחת מאתנו.זוהי אחת השאלות שכפי נהג י. ליבוביץ לומר, "חיים שלמים אינם מספיקים למצות את העיון בהם". ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר ונכון שלקראת פסח וליל הסדר, נשים עינינו בסוגיה הזאת, קמעה.
לדידי כל משפט של השל בפרק הזה שדן ב"חירות" נושא מטען גרעיני ושווה עיון לעצמו. פרק זה הוא בבחינת מיעוט המחזיק את המרובה, זמננו קצר, והוא הולך ומתקצר ומתקצר, לקראת ליל הסדר, היציאה ממצרים, מסע ארוך במדבר, בני ישראל מתים במדבר, בניהם ובנותיהם - הדור - הבא נכנסים לארץ ישראל והשאר, כפי שנאמר הוא היסטוריה.

"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו
זמן לכל.
ואין לו עת שתהיה לו עת
לכל חפץ. קהלת לא צדק כשאמר כך.

אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות ובאותן עיינים לצחוק
באותן ידיים לזרוק אבנים
ובאותן ידיים לאסוף אותן,
לעשות אהבה במלחמה ומלחמה באהבה

ולשנוא ולסלוח ולזכור ולשכוח
ולסדר ולבלבל ולאכול ולעכל
את מה שהיסטורה ארוכה
עושה בשנים רבות מאוד."

בזכות ההיסטוריה "הרווחנו" כמה שורות מ השירשל יהודה עמיחי "אדם בחייו".
כפי שאמרתי, כל שורה בפרק על חירות אצל השל שווה עיון, ואין לנו כאן וכעת זמן לכך.  ועל כן, נסתפק בשורות הסיום לפרק:

"עלינו להמשיך ולשאול: מה אדם כי תזכרנו, אנוש כי תיתן ליבך עליו ? וכן עלינו להמשיך ולזכור, שעניינו של אלוהים באדם ודאגתו לו הם המכוננים את גדולת האדם. להיות פירושו לייצג, והאדם מייצג את המסתורין הגדול של היות שותפו של אלוהים. אלוהים זקוק לאדם."*

ואידך זיל גמור

חג שמח ושבת שלום
ג'ף



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה