ישעיהו ליבוביץ על פרשת השבוע ב"הערות לפרשיות השבוע":
"השבת הוא הסמל העליון של היות העולם, עולם ומלואו, עולמו של אלוהים.' ששת ימים עשה ה' את השמים ואת - הארץ, וביום השביעי שבת וינפש'. ולכן, אתם העסוקים כאן במלאכת המשכן, אל תשכחו מהי משמעות מלאכת המשכן. מלאכת המשכן נעשית כולה בידי אדם. אין כאן אינטרוונציה אלהית, ולא מעשה נסי. החמרים שמהם נעשה המשכן מובאים בידי בני-אדם, המלאכה נעשית בידי אדם, האמנים הראשיים מוזכרים בשמותיהם, והמלים 'ועשו', ו'עשו', 'ועשו', 'ויעש', 'ויעש' 'ויעש' חוזרות פעמים אין-ספור. אל תשכחו לפני מי כל הדברים האלה נעשים - הם נעשים לפני מי שאמר והיה העולם. ולכן בהקשר זה מוזכרות השבת וחומרות השבת, משום שהשבת היא זכרון למעשה בראשית, אות לבריאת העולם בידי ה'. עדיין יש לשאול: מה ראתה תורה לעמוד במקום זה על איסור הבערת אש מכל איסורי מלאכה בשבת ? על כך לא אוכל לנסות לענות אלא בדרך השערה. הבערת אש היא ראשית הציביליזציה האנושית, כל מלאכה או עבודה המכוונת להפיק מן הטבע משהו שאין הטבע מספק לאדם במישרין, לשון אחר: כל המוצרים של הציוויליזציה - ראישתה בזה שהאדם הקדמון, לפני הרבה רבבות שנים, למד להעלות אש. בפתיחת 'ויקהל' כל הציבליזציה האנושית מוצגת כמוארת בתודעה של יום השבת, שהוא הסמל לכך שהעולם הוא עולמו של אלהים."*
אברהם יהושע השל על השבת ועל הציבליזציה:
"הציוויליזציה הטכנולוגית היא כיבוש המרחב על ידי האדם. לעיתים קרובות, גובה הצלחה זו מחיר יקר, ומביאה לידי הקרבת יסוד אחר, מהותי לקיומנו - יסוד הזמן.
בציוויליזציה הטכנולוגית אנו משקיעים זמן לשם השגת מרחב. הגברת עוצמתנו בעולם המרחב הפכה ליעד העיקרי בחיינו, ואולם, לקנות יותר אין משמע להיות יותר. העוצמה שאנו משיגים בעולם המרחב מתגמדת וקורסת בפתאומיות בהגיעה לגבול הזמן. ואילו הזמן הוא ליבו של הקיום.
אין ספק כי אחת ממטרות האדם היא להשיג שליטה בעולם המרחב. ואולם, מימוש מטרה זו הופך למסוכן כאשר השגת העוצמה בעולם המרחב מביאה לאובדן שאיפותנו העמוקות בעולם הזמן. ישנו עולם של זמן, שבו המטרה איננה לקנות אלא להיות, איננה לקחת אלא לתת, איננה לשלוט אלא לשתף, איננה הדיכוי אלא ההרמוניה. החיים מאבדים כיוון ומשמעות בשעה שהשאיפה לשלטון במרחב, לבעלות על הדברים שבמרחב, מתגברת והופכת לדאגתנו היחידה.
אין דבר מועיל יותר מאשר עוצמה, ואין דבר מחריד יותר ממנה. בעבר, סבלנו מהשפלה ומביזיון בגלל עוני וחולשה. כעת, העוצמה היא זו שעלולה להביאנו להשפלה ולביזיון. ישנה שמחה לעובד בעמלו; וישנה אומללות באהבת הרכוש. במעיינות הרווח יתנפצו לבבות, תקוות וחלומות. האדם המוכר עצמו לעבדות הדברים, ייהפך לכלי שעלול להישבר למרגלות מעיין העושר."^
שבת שלום
ג'ף
* י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 107-106
^א.י. השל, השבת, משמעותה לאדם המודרני, תרגום א.אבן -חן, עריכה ד בונדי, הוצאת מכון שכטר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 24-23
נספח
הדבר שהוא כל כך נועז לגבי השבת הוא הרעיון המרכזי שלה : השבת לא נועדה לששת הימים אלא ששת הימים נועדו למען השבת. במילים אחרות, ישנה משמעות נסתרת ועליונה לצויליזיה הטכנולוגית שלנו, יותר ממה שנראה במבט ראשון. אין השבת באה לשרת את הצויליזציה הטכנולוגית שלנו, אלא להיפך. הייתי מגדיר את היהדות כאמנות הראייה של המעבר, ראייה מעל ומעבר לצויליזציה הטכנולוגית.
א. י. השל, השיחה בפני הקהילה באוטאווה, ( חלק שני) 1968*
What is so tremendously bold about the Sabbath is its central idea. That the Sabbath is not for the sake of the six days; the six days are for the sake of the Sabbath. In other words our entire technical civilization has a higher meaning. The Sabbath is not for the sake of of our technological civilization, its the other way around. In fact I would define Judaism as the art of surpassing , transcending technological civilization.
A.J. Heschel, the Ottawa talk, (part 2) circa 1968*
*https://www.youtube.com/watch?v=WLu6bOPD-nk
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה