ההמצאות במדבר ומעמד מתן תורה - שניהם הם מצבים לא פשוטים. מצבים שאינם שבלוניים, יש בהם יותר שאלות מאשר תשובות מן המוכן. מצבים שמעוררים לחשבון נפש.
אני מתבונן במה שקורה בתקופה האחרונה בישראל מאז אסון השיטפון. יש מי שמציג את התקופה הזו כתקופה מלאת הישגים - הבאת החומרים מאיראן, יציאת ארה"ב מההסכם עם איראן, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, הזכייה באירוויזיון.
אני רואה להציג בפניכם שני "ציורים" - אנשים משתוללים משמחה בכיכר העיר - קופצים לבריכה של מזרקה בכיכר רבין לרגל הזכייה באירוויזיון מצד שאחד - התמונה השניה היא המהומות בעל גבול עזה ההרג והפציעות ההמוניות. שתי התמונות האלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת והן אומרות שניהם ביחד וכל אחד לחוד דרשני, בעיקר על רקע מותם של בני האליטה שלנו בשיטפון.
דרשני זה הדבר האחרון שנדמה שקורה בשיח הציבורי אצלנו
או שהכל דבש - זה המסר של השלטון ותומכיו
או שהכל חרא - זה מהסר של מתנגדי השלטון.
דרשני ? איפה אני לא בסדר ? אולי בחדרי חדרים בצהל ,בחיל האויר אולי שפ מישהו חושב כך. הס מלהזכיר בשיח הציבורי.
שפיכות דמים היא עבירה קשה, חטא חמור. נמצא חללאלמוני בשדה הפתוח זקני העיר הקרובה צריכים לתת עליו את הדין.
דמם של קרבנות השיטפון אמור היר לעורר אצל כולנו - חשבון נפש\ לא רק אצל ראשי המכינה המדוברת - חשבון נפש.
אני יודע, אנחנו כואבים את קרבנות עזה יותר ממנהיגי עזה, במובן מסוים.
בכל זאת אין מקום אצלנו להצהלה ולשמחה.
ערב מתן תורה, ערבה הכניסה לקריאה בספר במדבר - ולנוכח האירועים ההזויים מסביבנו - ראוי היה לנו להיות נבוכים יותר, צנועים יותר, קשובים יותר.
חג שמח
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה