"השפלות היא תודעה עמוקה ביותר. היא נובעת מהבנה שלא עשיתי כלום ולכן למען האמת לא מגיע לי כלום. שפלות אמתית יכולה לעלות מתוך התובנה ( או התחושה) שהאדם הוא יצור חלש, פגיע, שאינו שולט במציאות של חייו. אחד הביטויים לשבריריות האדם הוא הרחמים - לכן הם תופסים מקום כל כך מרכזי בתפילה. מבט זה יכול לתת לאדם לא רק תחושת שפלות, אלא גם הכרת תודה עמוקה על כל מה שהוא זוכה לו. המצב שמתאר כאן רבי נחמן אינו חוסר שמחה עקב תחושת כישלון ונחיתות ( 'נעבעכיות'), אלא תודעה המבוססת על הכרה בחסד עמוק, הכרת תודה של האדם לבוראו על עצם קיומו. הכרה זו היא שחרור מהמרדף למימוש האני, משאפתנות יתר, שהם אלה המביאים אותנו לא פעם לאכזבות ולתחושות כישלון. אמנם ישנו הצד השני המזוהה עם תחושת הכבוד והערך, ואדם צריך שיהיו לו שני הצדדים הללו, אבל השפלות צריכה לעמוד בתשתית. אם נחשוב באופן מפוכח על המציאות - אדם עובר כאן בעולם, שבעים, שמונים שנה, מוליד ילדים, הם עוד יזכרו אותו, אך לנכדים כבר יספרו שהיה סבא...מהו כבר אדם ? מה מגיע לו ?גם האדם החזק ביתר, עתיד להיעלם יום אחד, והבנה זו צריכה להביא לשפלות, לאריכות רוח, וליצירת תחושה בסיסית של חמלה כלפי כל יצור נברא באשר הוא. תחושה זו של סופיות היא משחררת ולא מדכאת; היא מובילה למסקנה שכאשר אתה תלך מהעולם, העולם לא יהיה חסר דבר, וממילא לא כל העולם תלוי בך. גם כאשר מתיך הלכו לעולמם, כעבור זמן המשכת לחיות, למרות שחשבת שלא תוכל בלעדיהם. תאר לעצמך שהיית צריך לשאת את משא כל מתיך. השפלות משחררת ממשא זה, ונראה לי שגם המתים לא היו רוצים שנעסוק בהם...
....
בשונה מהשפלות, העצבות היא תוצאה של אגוצנטריות מוגזמת. אם השפלות מביאה לעצבות, סימן שאינה נובעת מ'לא מגיע לי', אלא מ'מגיע לי ולא קיבלתי'. תחושת השפלות הנובעת מ'לא מגיע לי' באה אחרי הרבה ייסורים, אחרי תסכול ואובדן, אבל בעקבותיה נולדת בלבו של האדם שמחה של חייו, שמחה עמוקה על עצם הקיום. הכאב, בשונה מהעצבות, הוא חיובי, הוא נובע מראיית החיים כערך, אך העצבות נובעת מפגיעה בדימוי העצמי. כאשר אנו שומעים שאדם פוגע בזולת, אם אנו באמת מרגישים את כאבו, גם אנו אמורים לכאוב, להיות פגועים בשל העוול שנעשה. אבל אם אנו מצטערים ועצובים, סימן שהאגו שלנו נפגע. האגו מתכסה בשמיכת הרחמים העצמיים, וברגשות הללו צריך להיאבק. השפלות מודגשת בתורה זו כבסיס ליחס עמוק כלפי הקב"ה, כלפי הזולת וגם כלפי התורה. השפל יכול ללמד תורה הנוגעת בחייו של השומע, ובכך היא מאפשרת את קירובם של רחוקים.
הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 172 -173, מתוך השיעור על "תורה יד"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה