בדברים שנשא אברהם יהושע השל בפני אנשי חינוך יהודיים בארצות הברית בשנת 1965, דיבר השל על עוצמת השפעתן של השעות שלפני יום כיפור, על חייו. על עוצמת השפעתו של ערב יום כיפור על חייו. הדברים פורסמו בקובץ בעריכת בתו של השל, סוזנה, בשם "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" תחת הכותרת "יום כיפור" וטרם פורסמו, למיטב ידיעתי, בתרגום לעברית.
הנה קטע מהדברים הנ"ל בתרגום של הח"מ:
"שורשה של כל אמונה דתית היא תחושת מבוכה. היה זה אסון גדול לאנושות אילו תחושת המבוכה היתה נעלמת, אם כולם היו בדעה ש'הכל בסדר', שלכל בעיה יש תשובה. אין לנו תשובה לבעיות אולטימטיביות. לאמיתו של דבר, איננו יודעים. באי ידיעה זו, בתחושת מבוכה זו, טמון המפתח לפתיחת מעיינות יצירה. אלה שללא תחושת מבוכה נותרים/ות עקרים/ות. עלינו לפתח את החרטה הזו, או את התחושה הזו של מבוכה."*
יהודה עמיחי כתב שהוא "מפזר את יום כיפור על פני כל השנה."
בשורה הזאת של עמיחי ובתוכן דברי השל, מוצא אני את הטעם לעיין ולחזור ולעיין בדברים, גם בחלוף יום כיפור.
חג שמח
שבת שלום
ג'ף
*א. י. השל, יום כיפור, בקובץ הוד מוסרי ותעוזה רוחנית, ( אנג' ) התרגום כאן הוא שלי - ג'ף עמ' 147. הנה הטקסט באנגלית:
The root of any religious faith is a sense of embarrassment. It would be a great calamity for humanity if the sense of embarrassment disappeared, if everybody was an all-rightnik, with an answer to every problem. We have no answer to ultimate problems. We really don't know. In this not knowing, in this sense of embarrassment, lies the key to opening wells of creativity. Those who have no embarrassment remain sterile. We must develop this contrition or sense of embarrassment.
A.J. Heschel, Yom Kippur, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, p. 147
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה