רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 2 בפברואר 2021

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"א

 רשות הדיבור לרב יואל שפיץ:

פרעה
*
א.
כשלמדנו במקור-חיים הרב עדין (שטיינזלץ) היה נוהג לדבר עם כל אחת מן השכבות בערך אחת לחודשיים.
השיחות היו אמורות לארוך כחצי שעה ולהסתיים לפני ארוחת הצהריים,
אבל בפועל הוא תמיד דיבר לפחות שעה, לפעמים שעה וחצי –
ותמיד גלשו לתוך הזמן של ארוחת הצהריים..
אני זוכר איך הבטתי בו.
הוא בכלל לא היה נראה לי כמו רב.
הוא היה נטול פוזה לחלוטין.
לבוש בפשטות גמורה, מהלך בקופצנות מהורהרת ותמיד ניגש ישר לעניין.
מעולם לא פתח את דבריו בדברי נימוסים או בקישור המאורעות לפרשת השבוע.
גם לא היה לו קול של רב.
היה ניכר עליו שהוא לא היה אחד שנועד כדי לדבר, יותר טיפוס של מחשבות.
לפעמים היה נראה לי שהוא מדבר פשוט כי משהו מציק לו נורא.
היה בטון שלו משהו מרוכז, דחוס, מתפרץ.
בדרך כלל היה פותח את דבריו בשאלות שונות ומשונות שאיכשהו התקשרו לסיטואציה:
מי יודע לתאר לו איך נראה הפרח דבורנית?
מי יודע מה הקשר המשפחתי בין רב לרבי חייא?
מי יודע מה הוא החג היחיד בתנ"ך המכונה ראש השנה?
מי יודע מי הייתה אנדרומדה?
אני הייתי נער דתי לאומי ממוצע באמצע כיתה ט'.
כמו את רוב החברים, גם אותי רבנים לא עניינו במיוחד.
מסביב בערה האינתיפאדה ולא היה לי ראש לנאומים ודברי תורה.
דווקא משום כך, האיש החידתי הזה, שלא ניסה למצוא חן, שלא היה נראה כמו רב, שדיבר קצת מעל הראש שלנו – כל כך משך את תשומת ליבי.
מעולם לא הצלחתי להחזיק ראש לאורך כל השעה וחצי שהוא דיבר.
לרוב, הקשבתי רק לרגעים מועטים בהם הוא אמר משהו שעורר אותי למחשבה. אבל רסיסי דברים אלו בוערים בי (ובעוד הרבה חברים) עד היום.
ב.
באותו יום הוא נכנס לכיתה ושאל מה שלומנו.
לא היה קשה לראות שאנחנו עייפים.
לא היינו רגילים ללמוד שעות רבות כל כך.
סיימנו את יום הלימודים בשמונה וחצי בערב ולאחר מכן עוד נשארו לנו שיעורי בית להשלים.
הוא שאל למה אנחנו עייפים, אחד התלמידים סיפר כמה עמוס לנו.
הרב עדין שמע את הדברים, הלך הלוך ושוב בכיתה ואמר:
"יש אדם אחד בתנ"ך. הוא וודאי לא היה כליל המעלות, אולי הפוך מזה.
רשע הוא וודאי היה וכנראה גם איש אכזר.
אבל גם ממנו אפשר ללמוד משהו."
הרב עדין חייך במסתוריות, ואני זקרתי את אוזניי, מסוקרן.
הוא המשיך:
"תראו את האיש הזה - פרעה.
מגיע אליו משה, מספר לו סיפורים שה' התגלה אליו ושעם ישראל רוצה חופש. ומה פרעה עונה?
הוא מכביד על עם ישראל את העבודה.
והאמת שהנימוק שלו הוא לא רע בכלל.
אתם זוכרים מה הנימוק?"
שקט בכיתה, תלמיד או שניים זורקים כל מיני חידושי תורה לחלל.
הרב עדין שומע וממשיך:
"פרעה אומר למשה אמת פשוטה:
'תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר'.
בעצם פרעה אומר:
אם אתם מדברים על חגים במדבר ועל חופש, כנראה יש לכם יותר מידי זמן פנוי.
כשהידיים עובדות, הראש לא פנוי לחשוב על שטויות.
הבנאדם פשוט עסוק מידי מכדי להיכנס לדמיונות."
אני זוכר עד כמה הופתעתי ממנו באותו רגע.
בכל השיחות של המורים שלי בבית הספר היסודי פרעה תמיד היה הרשע, הנלעג, האטום, ופתאום מגיע הרב הזקן והקופצני והופך לי את התמונה.
הרב עדין המשיך:
"תראו, אני לא בצד של פרעה כן?
הוא חטף את מה שמגיע לו ובני ישראל יצאו ביד רמה. יפה מאוד.
אבל, כמו פרעה, גם אני מאמין גדול במה שנקרא- 'תרפיה בעבודה'.
יושב לו בחור כזה, כמוכם.
לפעמים הוא עצוב, לפעמים שמח, הוא בעצמו לא יודע מה עובר עליו.
'גיל ההתבגרות' מה שנקרא.
אז מה נעשה איתו?
יש כאלה שאומרים שצריך לחבק ולנשק אותו ולומר לו עד כמה הוא נפלא.
יפה מאוד.
לדעתי, הרבה יותר מועיל להציב לו מטרות גבוהות ולדחוף אותו לעבוד קשה בדרך לשם.
ככה אין זמן לשטויות.
אז אם אתם עייפים זה טוב מאוד."
אני ממש זוכר את התחושה שיצאתי איתה מהכיתה.
פתאום היה לי חשק להציב לעצמי איזו מטרה ששווה לקום בבוקר בשבילה.
משהו שיזיז אותי ויצדיק עבודה קשה.
הדברים שלו פעלו עלי כמו זריקה, אמנם 'על גבי העור' זה כאב לכמה רגעים, אבל מה שהוא הכניס ל-ד.נ.א שלי ושל החברים עדיין מפעפע שם.
ג.
ופעם, בתוך המולה של איזו התוועדות בתיכון, הוא שאל אותנו בחביבות עוקצנית אופיינית:
"נו... אז מתי אתה מתכננים להתחיל להיות בני אדם?"
על שאלתו, ענה אחד החברים שזה לא כל כך פשוט ויש קשיים כאלה ואחרים-
לימודים, הדרכה בבני עקיבא, ועוד כל מיני הפרעות.
וחבר אחר אמר בנימה רצינית שבאמת כדאי שנתחיל להזיז את עצמנו ואולי אפילו כבר ממחר.
הרב עדין הקשיב לשניהם ושוב ציטט את פרעה:
"אתם יודעים מה אומר שם פרעה על אנשים כמוכם..
הוא אומר שם:
'נרפים אתם! נרפים. על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לאלוקינו'
מי שבאמת רוצה לעבוד את ה' אומר:
אני מתחיל עכשיו, עם כל הבעיות ולמרות כל הבעיות, ואני אלך דרך כל הבעיות.
אבל הנרפה?
הוא אומר: בטח. אני אתחיל, מבטיח.
אבל הוא מוסיף את המילה: "נלכה" - מחר, במדבר, כשירווח, כשיצא, כשיתאים.
אדם כזה, אם להיות כנה, אולי גם אני לא הייתי שולח ממצרים.."
אנחנו דממנו. הרב עדין המשיך:
"דבר אחד אפשר ללמוד מפרעה והוא -
אם אדם רוצה משהו באמת - אז שלא יאיים מה יקרה מחר.
שיקום ויעשה את זה עכשיו.
אדם כזה כבר יתגבר על כל הקשיים שבדרך"
**
אז בין העומס המוטרף של בית ועבודה בסגר,
לבין הרצון לעבוד את ה' כאן ועכשיו.
אני עוצר רגע ונזכר בפרעה וברב עדין ונזכר באיזה שביל עלי ללכת..
לחיים!
ייתכן שזו תמונה של ‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏זקן‏‏ ו‏פעילות בחוץ‏‏
אתה, אליעז כהן, Yitzchak Avi Roness ו121 נוספים
15 תגובות
8 שיתופים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה