לכבוד יום הזכרון של הרב פרופ' אברהם יהושע השל זצ"ל שנפטר לפני 49 שנה בשבת פרשת ויחי, להלן דברים מתוך פרק ג' לכרך השלישי של ספרו המונומנטלי "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", שזכה לאחרונה למהדורה חדשה ומתוקנת על ידי דר' דרור בונדי. "פרק זה" כותב בונדי, "הוא אבן הפינה של כל היצירה ועליה נשענים מגוון יסודותיה".
"כמה מעלות לישרות המחשבה, לפשטות התפיסה. ברם אין אדם תופס את עניין תורה מן השמים אלא כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וסולם המוצב ישר ופשוט מי יעלה בו ? הקפדן נוטה להאמין שמחשבתו מתאימה למציאות, ושוכח שמחשבה לגבי המציאות כננס לגבי ענק. החוזה יודע שאין האמת מתבטאת אלא שברים שברים באספקלריה של דימויים ומשלים. כלום אפשר לראות את הנסתר בלי צעיף ? או להציץ מעבר לתחומים בלי דימויים ?
שניהם האמינו במציאות עליונה. אלא שהלה רואה את התחתונים באספקלריה של העליונים, וחודר מבעד לכסותי הביטוי; והלה משתאה, מחריש ואומר : אתה מקיש מחזונך על העליונים ?! והלה טוען: אתה חפץ להגדיל תורה ולהאדירה, הזהר שלא תעבור את גבולי הפשט. והלה אומר: הנראה בעיניך כהפלגה אינו אלא מיעוט, תת־ביטוי. מאידך גיסא, סבור אתה שהנך מרומם ואינך אלא משפיל. אדם הולך ונחנק בפכחון. כלום הפשט הולם את הכבוד ?! 'הפשט הוא בעוכרנו!'*. הפשטן מעז להניח שתפיסתו היא היא כוונת נותן התורה. כאילו אין בתורה אלא צד אחד, צד שווה שבין דעת התורה ודעת בשר ודם. זה ועוד, המפרש את התורה כלשון בני אדם עליו הראיה: כאיזה לשון ? כאיזה בן אדם ? כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין לשונותיהם שוות. אדם אדם ודרכו. פעמים מרוב הרצון לשבר את האוזן, אתה משבר את הלב.
הפשטן טוען: אין לי עסק בנסתרות. 'הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת' ( דברים כט, כח ) . לכאורה הקו המבדיל בין הנגלה לנסתר קבוע ועומד, כאילו גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו: לזה תחומו בשמים ולזה תחומו בארץ. ואין מסיגים גבול שגבל שומר עולמים; מצוות הגבלה ניתנה לדורות. ברם ' היש תחומים במעיים?'* אפילו תחומים שנתנו חכמים מובלעים זה בזה, וכל הכופר בהבלעת הנסתר בנגלה, סימן שלא ראה מאורות מימיו והוא כסומא בארובה. נרגן מפריד אלוף, נגלה ונסתר משמשים בערבוביה, ואין הנגלה אלה מסוה, שנתן הקדוש ברוך הוא על פני הנסתר.
....
זהות ההויה והמסתורין חופפת את כל היקום. דוגמתיות היא רציונליזציה של המסתורין, תיאור של הבלתי־מתואר, מבע של הבלתי־מובע. אין לטבוע את המסתורין במטבע שכלתני, כשם שאין לטבוע את הפשט במטבע של רזים. ברם רב ערכם של עיקרי אמונה כרמזים. רמז הוא זיווג הפשט והסוד, זיווג הנגלה והנסתר. כל התופס את עיקרי האמונה כפשטם מסרס את משמעותם.
הדוגמתיות אינה הולמת את דו–פרצופיות של המאורעות הדתיים. המחשבה הדתית דורשת מן המחשבה הרציונלית שתסגל לעצמה צורה אחרת לגמרי של התפיסה המושגית, ודורשת מן המחשבה הדוגמתית שתסגל לעצמה צורה אחרת לגמרי של התפיסה הסמלית.
ההתנגשות שבין שתי ההשקפות או שהיא דורשת מוצא של פיוס או שזכות קיום לה משום שהיא נובעת מתוך דו־פרצופיות של המציאות עצמה. היא מתאימה אל העובדה שקיימים בעומק המציאות כוחות הפועלים פעולות מנוגדות.
....
מקום יש בראש לשתי דעות. תאמר ששני חלקי הסותר מביאים אנדרלמוסיה לעולם המחשבה ? ולא היא. יחס של גומלין שורה ביניהם כיחס שבין לשון ותוכן, ביטוי והשגה. בכל המציאות הניתנת לחושי בני אדם , המציאות עצמה היא צירוף של ניגודים..., של הן ולאו. אם אין טומאב אין טהרה, אם אין חול אין קודש. אם אין זכות אין חובה. 'אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני , כל מה שבראתי, בראתי זוגות, שמים וארץ...חמה ולבנה...אדם וחוה...העולם הזה והעולם הבא...אבל כבודי אחד ומיוחד*.
מכאן שחייבים להחליף את זוית הראיה פעם בפעם כדי להשקיף על המציאות כולה, לעבור מתחום לתחום, לא מתוך כוונה להתנכר לזה ולזה חליפות, אלא להפך לשם שלימות ההשקפה. לא חד־צדדיות, ולא שניות אפוא אלא כפילות ראייה היא תכונת רוחה של האגדה. אין כאן הפכפכות או פסיחה על שתי הסעיפים. מתוך טבעה הדו-ערכי של המציאות מתברר שהכמה עניינים גם הפכו של דבר זכות קיום לו. כל דבר שאינו זוכה לתקן את עצמו על ידי ניגודו, סופו להיות פגום וקלוש. כי בחיובו של רעיון כרוך ניגודו, הופכו וסותרו."
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה