"כוונתי להסטוריה של רצח"
I have in mind the history of murder
כך פותח צ'ארלס סימיק מסה שלו שכותרתה " שירה והסטוריה". "טבח של החפים מפשע היא תופעה היסטורית אוניברסלית כמעט, בייחוד, כפי הנראה, במאה השנים האחרונות. לנוכח, מנהיגים מטורפים עם צבאות ענקיים ומשטרות חשאיות אכזריות שמטרתן להרוג, לשלוח לתאי גזים ולאסור כל אחד מאתנו לטובת גרסה כלשהי של עתיד מזהיר; כשתומכיהם מאלילים אותם ומריעים להם - עם כל אלה היה עלינו לחיות. ההיסטוריון מרטין מליה, כותב: 'כדי ליצור פשע גדול צריך אידיאל גדול'. הצרה של כל אותם אנשים שבונים 'שמים על הארץ' היא שתמיד ישנו אדם אחד, מעמד אחד של אנשים או קבוצה אתנית, דתית או לאומית, שניצבים על אם הדרך ומפריעים. הקומוניזם לבדה הרגה בין 80 ל100 מיליון אנשים. ראוי להזכיר גם את מיליוני העקורים, כל אלה שרוששו לכל החיים כתוצאה ממרחצי דם אידאולוגיים. האם השירה היא אתנחתא מן המציאויות הללו ? ", שואל סימיק ומשיב: "אכן היא עלולה להיות כזאת. ישנם, למצער, מקרים רבים של משוררים, שאם לשפוט על פי יצירתם, נדמה שמעולם לא קראו עיתון בחייהם. אולם משורר או משוררת שמתעלמים באופן עקבי מן העוולות ומן הרעות שהם חלק מן העידן בו הם חיים, חיים בגן עדן של שוטים."
צ'ארלס סימיק, במסה שנקראת "שירה והיסטוריה", בקובץ "החיים של דימויים" ( The Life of Images ), בהוצאת Harper Collins , כל הזכויות שמורות לצ'ארלס סימיק, עמ' 163,התרגום שלי - ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה