13 שנה
13 שנה אינו זמן ארוך בהקשר לשיר בעל משמעות.
זוהי הערת אגב של פיליפ לוין במסה שכתב על משמעות השירה ("המשורר בניו יורק בדטרויט")
"משמעות השירה" זהו תיאור במילים שלי, בומבסטיים מדי, לדברים של לוין, דברים שנכתבו בגובה עיניים.
לוין מתאר באותה המסה את המפגש הראשון שלו עם שירתו של פרדריקו גרסיה לורקה.
המסה פותחת במילים אלו:
In the winter of 1953 I was working at Chevrolet Gear and Axle, a factory in Detroit long ago dismantled and gone to dust
בחורף של 1953 עבדתי במקום הידוע כ"צירים וגירים של שברולט", מפעל בדטרויט שפורק מזמן ונעלם באבק
בהמשך מתאר לוין את מאמציו הנואשים לברוח מאפרוריות הקיום של פועל במפעל רכבים תוך כדי ניסיונות לא פחות נואשים לשפר את הכתיבה שלו שעמל עליה באותו הזמן.
On weekends I would often go to the Detroit Institute of Arts to try to enter another world, if only for an afternoon
בסופי שבוע הייתי הולך למכון דטרויט לאומנויות על מנת לתור עולם אחר ולו לאחר צהריים אחד. במוזיאון הזה ראה לוין ציורי קיר המתארים פועלים במפעל רכב של אמן בשם ריברה. ראו https://www.motorcities.org/story-of-the-week/2015/diego-rivera-famous-muralist-of-detroit-s-auto-industry.
דמויות העובדים בציורי הקיר הללו לא התאימו לדמויות כפי שלוין הכיר אותן במציאות חייו במפעל בו עבד. הוא מתאר ביקור שלו במפעל רכב אחר - של פורד - מפעל שסירב לחפש שם עבודה מפאת האנטישמיות הידועה של בעל המפעל . ואלו דברי לוין:
Some months later, employed as a driver for a company that repaired electric motors. I entered Ford Rouge - because of Ford's notorious anti-semitism I refused to seek a job there - to pick up a burned-out motor on the assembly line, and found the same world I knew at Chevy, black and white and gray. I heard the same deafening roar, and saw the same men, stunted and isolated by their labors. Rivera's great design, his beautiful dance, was nonsense; automobiles were produced by a colossal accident that shattered men and women. It was what I'd known it was: a world that must be raged against with all the eloquence and fury a poet could muster.
כמה חודשים לאחר מכן, בהיותי מועסק כנהג בחברה שעסקה בתיקון מנועים חשמליים, נכנסתי למפעל של פורד - עקב האנטישמיות הידועה לשמצה של פורד מיאנתי לחפש שם עבודה - נכנסתי למפעל כדי לאסוף מנוע שרוף מקו הייצור. מצאתי שם אותו העולם שהכרתי ממפעל שבי: עולם שחור ולבן ואפור. שמעתי אותה הנהמה מחרישת אוזניים וראיתי אותם גברים, גברים כפופי גב ומבודדים בעמלם. עיצובו המרשים של ריברה, הריקוד המרהיב שלו, היו שטויות; רכבים יוצרו על ידי תאונה ענקית שריסקה גברים ונשים. היה זה מה שתמיד ידעתי שזה היה : עולם שהיה צריך לצאת נגדו בכל הזעם והרהיטות שבידי משורר לגייס.
וכאן בסיפור מגיע לוין לתיאור סוג של התגלות שארעה לו כשפגש לראשונה שורות מאחד השירים של גרסיה לורקה.
על כך בחלק ב לאלו דברים שבלי נדר בוא יבוא
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה