"ראיתי ברחוב, בערב קיץ"
כך פותח יהודה עמיחי את קובץ השירים שנקרא "אלים מתחלפים, התפילות נשארות לעד"
והוא ממשיך שם -
"ראיתי אשה שכתבה מלים
על נייר פרוש על דלת עץ נעולה,
וקפלה ושמה בין דלת למזוזה והלכה לה."
שירה אינה אמורה "לפתור לנו בעיות", בכל אופן בוודאי לא באופן ישיר,
היא גם לא אמורה "להעצים את השאלות."
שירה אמורה להיות, ומה שיהיה יהיה.
"אלים מתחלפים התפילות נשארות לעד"
אדם ניצב לעיתים לפני מציאות שאינה מותירה לו ברירה אלא לבהות, לבכות, לשתוק, ואולי לשיר.
אומרים שחסידים ידעו או יודעים את סוד הענין זה.
אז אומרים.
מי שטוען שיודע סוד, אולי יודע משהו, אבל סוד זה לא.
כך למדתי לאחרונה מעיון ב"השל" ( בעזרת אחד ממפרשיו ). החליפו המילה "סוד" ב"מסתורין" - אולי הדברים יהיו קצת יותר מדויקים.
אולי.
פרשת מקץ - היא פרשה של חלומות.
חלומות מגיעות אלינו, כארוע לא קרוא, ארוע שמזמין שלא לומר מחייב פרשנות.
בדרך כלל יש יותר מפירוש אחד אפשרי לכל ארוע.
ולעולם האירוע ישאר ארוע, והפירוש פירוש.
חנוכה שמח
חודש טוב
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה