המשיכה אל ה"טירה" שעל ההר, טירה שלעולם לא תוכל להגיע אליה, היא, כפי הנראה, חלק מהסיפור של חלק מאתנו, לפחות.
לאחרונה, נמשכתי אני אל "הטירה" של קפקא. אני לא יודע למה. אי ידיעה זו, היא כפי הנראה, גם כן חלק מהסיפור.
במאמר של פול מנדס־פלור בקובץ של נתן אופק "שיחות על קפקא ועוד", מופיע המשפט הבא:
"בקראו את 'הטירה' של קפקא כתב הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג ( 1886 - 1929 ) : 'מעולם לא קראתי ספר שהזכיר לי כל כך את התנ"ך כמו הסיפור הזה...ולכן הקריאה בו בוודאי אינה הנאה.'"*
בפרק י"ז בספר כותב קפקא כך:
"'תשפוט בעצמך,' אמרה אולגה, 'ואגב, העניין נשמע פשוט לגמרי, ובתחילה קשה להבין למה מייחסים לו חשיבות גדולה כל כך. יש בטירה פקיד אחד, סוֹרְטיני שמו.' 'כבר שמעתי עליו,' אמר ק', 'היה לו חלק במינוי שלי.' 'לא נראֶה לי,' אמרה אולגה, 'סוֹרְטיני כמעט שאינו מופיע בציבור. אולי אתה מבלבל אותו עם סורדיני, בדל"ת ?' 'את צודקת,' אמר ק', ' זה היה סורדיני.' 'כן,' אמרה אולגה, 'סורדיני איש ידוע מאוד, הוא נמנה עם החרוצים שבפקידים, ושמו נישא בפי כול, ואילו סורטיני נחבא אל הכלים ורק מעטים שמעו עליו. לפני למעלה משלוש שנים ראיתי אותו בפעם הראשונה - והאחרונה. זה היה בשלושה ביולי, בחגיגה של איגוד מכבי האש, גם הטירה לקחה בה חלק ואף תרמה מטף כיבוי חדש. סורטיני, שאומרים עליו שהוא ממונה בין השאר גם על שירותי הכבאות (אף כי אפשר שרק ייצג שם מישהו - הפקידים מרבים לייצג זה את זה, ועל כן קשה לקבוע מהו תחום אחריותו של כל פקיד ופקיד), השתתף בטקס מסירת המטף; מובן מאליו שגם אחרים באו מן הטירה, פקידים ולבלרים, וסורטיני נשאר לגמרי מאחור, כדרכו תמיד. איש קטן קומה הוא, חלוש ומהורהר, ומה שבלט יותר מכול לעיניהם של אלה שהבחינו בו בכלל היה דרכו לקמט את מצחו; כל הקמטים - ומספרם היה עצום ורב, אף על פי שגילו לא עלה על ארבעים - חרצו את מצחו עד שורש האף, כמין מניפה, מימי לא ראיתי דבר מעין זה."^
שבת שלום
ג'ף
*פול מנדס־פלור, החזרה לתמימות ולעץ החיים, קפקא ותחיית הרוח היהודית, ב"שיחות על קפקא ועוד", של נתן אופק, בעריכת לאה צבעוני, צבעונים הוצאה לאור בע"מ, עמ' 176
^ פרנץ קפקא, הטירה, תרגום נילי מירסקי, אחוזת בית, הוצאה לאור, עמ' 240 -241
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה