אילנה המרמן פותחת את אחרית דבר שכתבה לתרגומה לעברית של הקובץ "רופא כפרי" לקפקא בדברים של מלך ראוויטש שמופיעים בפסקה האחרונה למבוא שכתב לתרגומו ליידיש של אותו הקובץ:
"אנושיות ! יצירתו של קפקא היא היצירה הרוויה ביותר באנושיות. כמו צלצול פעמוני הערב היא רוטטת ארוכות בנשמה. וכשהצלצול נמוג נותר הלילה . לילה עמוק נותר באדם לאחר מילות הערב הבלתי נגמרות של פרנץ קפקא."
קפקא "הושיט יד" לאהרן אפלפלד בהגיעו ארצה כנער יתום מחופי אירופה אחר השואה. כדברי אפלפלד:
"העזרה באה ממקום שלא ציפינו לה, מאיש שלא היה בשואה, אבל את הבלהות כבר חזה בימים השלווים של הממלכה ההבסבורגית השוקעת, הרי הוא היהודי פראנץ קפקא. אך נגענו בדפי 'המשפט' לא הירפתה מאיתנו התחושה, כי הוא היה עמנו בכל גלגולנו. כל שורה אמרה אנחנו. בשפתו של קפקא מצאנו מצד אחד את החשד ואת הספקנות ומאידך את הכיסופים החולים לפשר. קפקא החזיר לנו פתע את המלים. אלמלא קפקא ספק אם היה בכוחנו להעלות מן הנבכים אפילו מלה אחת. מבחינתנו, הוא לא רק היה מורה אלא גואל. המחשבה, שאין אנו בודדים בנסיון שלנו, לא רק הקלה עלינו אלא הכניסה אותנו אל המעגל הרחב של הסבל הרוחני."
אולי יש בידי קפקא לסייע גם לנו בימים טרופים אלה ?
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה