על סיפורו של הקבצן העיוור במעשה בשבעה קבצנים לרבי נחמן מברסלב כותב פרופ' שלום רוזנברג זצ"ל :
"זקן הוא אדם שאינו מסוגל להתחיל שוב מבראשית. זו הסיבה שגיבור הסיפור של הקבצן העיוור הוא זקן שהוא תינוק, כלומר כזה המסוגל לעשות זאת ולהתחיל מחדש. זהו הלקח הקיומי היסודי ביותר ממעשה הקבצן העיוור: החיוניות הבלתי־נלאית לנסות ולהתחיל שוב מחדש, לא לתפוס את עצמך כמקובע וכ'דבר' מסוים, אלא להאמין ביכולת השינוי. רבי נחמן כזכור שיבח עצמו רבות על כך שהיה מתחיל 'בכל פעם מחדש', ואפילו כמה פעמים ביום, אם היה נופל ממדרגתו.
בסיפורנו, המסר מדבריו של הקבצן העיוור רלוונטי לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמת האקטיביזם החברתי: כל האנשים הולכים שולל אחר מבט עיניהם; אך העיוור, הרואה את הלא כלום, אשר איננו מקובע למוגבלות התפיסה האנושית וחי מעל לבחינת הזמן והמקום ולכן יכול להתחדש ולהתקדם, משמש מצפן בעולם של עיוורים הבטוחים שהם רואים. השמחה האמיתית, שהיא יסודו של כל הסיפור, אינה טמונה במה שרואים - זוג יתומים אבודים ביער שהתחתנו בתוך בור מכוסה באשפה - אלא במה שאין רואים. מי שיודע לאחוז בשמחת 'יום קטנות' הוא זה שיהיה בידו גם לחולל שינויים חברתיים במציאות."*
שבת שלום
ג'ף
*שלום רוזנברג "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 138 - 139
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה