"ויש שתנועה אחת משנה את מהלך האירועים מן הקצה אל הקצה. באותם ימים, כשתפר יוסף זילברמן את מכנסיו של פקיד בית־המשפט הֶר וֶרמוס, וזיגפריד שוטפף הביט ברגליו, חשב פילוסוף שקרוי לודוויג מה שחשב. תחילה חשב באוסטריה ואחר־כך חשב באנגליה, ובשל כך כתב ספר ובו אמר ששפת בני־האדם הריהי מין צילום של העולם וכל שנאמר בשפה משקף את צורתו. למשל, כשאומר אדם 'תרנגול על הגג' פירושו של דבר שיש בעולם איזה גג עם תרנגול. ובין אותו גג ואותו תרנגול מין יחס שקרוי 'על', וגם הוא מצוי בעולם, אבל לא בדיוק באותו האופן שמצויים התרנגול והגג. וכל שאר הפילוסופים קראו בספרו ואמרו 'אכן , כך הוא'. ויום אחד ישב אותו לודוויג במקום שקרוי קיימברידג' וסעד את נפשו בחברתו של איטלקי אחד. פתאום עשה האיטלקי בידו מין תנועה כדרכם של בני נאפולי. לודוויג, שלא ידע כנגד איזו צורה שבעולם עומדת התנועה הזאת, נאלם דום. ידו שלו, שאחזה בכפית, קפאה על מקומה ובשל כך לא טעם כלל מן הפודינג. אחר־כך שקע במחשבות ולא נחלץ מהן עד שהגיע לכלל דעה ששפת בני־האדם אינה צילום של העולם, ומה שנאמר בה אינו משקף את צורתו, וגם כתב דעה זו בספר וכולי, והכל בשל תנועת יד שעשה איטלקי אחד בהיסח הדעת."
יואל הופמן, ספר יוסף, הוצאת כתר ומסדה, עמ' 56 -57
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה