אלו דברים לשבת פרשת קורח תשפ"ה

 

היום 630 ימים  למלחמה

בויקיטקסט מצאתי תחת הערך  "ביאור:איוב כח יב":

 "'וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה'

1. על-פי הפשט, הפסוק נאמר כשאלה - "והחכמה - מאין תימצא?", כלומר קשה מאד למצוא את החכמה.

2. אבל חז"ל דרשו אותו בלי סימן שאלה: " "והחכמה - מאין תימצא!" ""," כלומר: החכמה נמצאת רק מה'אין', מההתבטלות העצמית: אדם יכול למצוא חכמה אמיתית רק אם הוא מבטל את הגאווה והעצמיות שלו ומתייחס לעצמו כ'אין'."

רעיון דומה מצאתי , בין השאר, ב"דברי עגנון" שלהלן  המובאים על ידי יעקב רז  בפרק יג לספרו "זן בודהיזם - פילוסופיה ואסתטיקה" בהוצאת אוניברסיטה משודרת של משרד הבטחון. 

"פעם אחת בעשרת ימי תשובה ישבתי ביני לבין עצמי ופשפשתי במעשי והרהרתי איזוהי הדרך שאבור לי לילך בה בעבודת השם ולא מצאתי לגופי טוב ממדרגת אַין, היינו לשום עצמי אין ואפס, שאם אתה עושה עצמך אַין ממילא רוב החפציות שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו ממילא בטלים, שאם אתה אַין לא כדאי להם ליטפל בך ונמצאים כל עיתותיך בידיך לעבוד את בוראך בלא בטילים הרבה שאינך צריך לבטל זמן על אותם החפציות.

( עגנון, 'ספר תכלית המעשים')"

 לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת שלח־לך תשפ"ה

היום 623 ימים  למלחמה

סיפור המרגלים הוא סיפור קשה.

מקושי לומדים.

לפעמים.

על כל פנים, לכולנו קשה בתקופה האחרונה.

הקשיים משתנים, כמו גם דרכי ההתמודדות

ודרכי הבריחה מהתמודדות.

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בפרק על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם" כותב, בין השאר,

את הדברים הבאים:

"משה מתעמת עם המרגלים לא משום שהוא רוצה לעשות את כל עם ישראל ל'פלאחים' עובדי אדמה, אלא מטעם פנימי הרבה יותר. משה רואה את החיים בתוך עולם החומר כאתגר, הוא מתייחס לכך כאל מטרה שיש לשאוף אליה, למרות הבעיות הכרוכות בכך. באותו אופן, זהו גם ההבדל באופי בין משה רבנו לאליהו הנביא: אליהו עלה למרום, ומשה רבנו, למרות שהיה במדרגה יותר גבוהה ממנו - לא עלה. למשה היה חוש לגשמי, הייתה לו חיבה אמיתית לארץ - כפי שמופיע במדרש ( דברים רבה יא, י ) שהוא מבקש להיות צפור קטנה כדי להגיע לארץ ישראל ולפחות לגעת קצת, משום כך גם במותו הוא לא עלה למרום."*

וראו נא שאר הדברים שם.

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

    ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 327

מתוך רשימות על שירה - רשימה מס' 34 - על שירת ההאיקו (א )

 לזכרה של ג'ודי וינשטיין ז"ל הי"ד שנרצחה יחד עם בן זוגה, גדי , בשדות ניר עוז ב 7/10.

לצד היותה מורה היתה ג'ודי משוררת מוכשרת שהתמחתה בשירת ההאיקו

מתוך פרק יב בספרו של יעקב רז "זן בודהיזם  - פילוסופיה ואסתטיקה"

"' צפרדע על עלה בננה'-

  שירת ההאיקו בין דיבור לשתיקה

הדרך הזאת,

שאיש לא הולך בה -

ערב של סתיו

(בּאשו)

פסיון של הרים - 

על זנבו פוסעת שקיעה

של שמש אביב 

(בּוסון)

נזיר שאל את המורה איך אפשר לעבור דרך מכשולי החיים ללא טעות. ענה לו המורה: 'אני תמיד זוכר את קיאַנגסוּ באביב: קריאת החוגלה, כל כך הרבה פרחים ריחניים'.

תשובתו של המורה אינה הערה עניינית או מעניינת על אודות זן ועל אודות הדרך שילך בה אדם: היא עצמה זן. מספר משיכות מכחול גסות, מאולתרות, מחוספסות, על פני נייר ריק. בין צורה לבין ריק; בין דיבור לשתיקה. ברוח דומה הביאה שירת  ההאיקו היפנית את ה'שירה ללא מילים' לשלמות של האי־שלמות."

 יעקב רז "זן בודהיזם  - פילוסופיה ואסתטיקה", משרד הבטחון - ההוצאה לאור, מודן הוצאה לאור, סדרת 'אוניברסיטה משודרת', עמ' 178

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשפ"ה

תחת הכותרת "משימה משותפת לאלוהים ולאדם" בפרק 36 בספר "אלוהים מבקש את האדם", פרק העוסק ב"בעיית הרוע" כותב אברהם יהושע השל:

"הרוע אינו רק איום; הוא גם אתגר. לא די בהכרת הסכנה או באמונה בכוחו הגואל של אלוהים כדי לתקן את מצבו הטרגי של העולם. לא נוכל לסכל את גאוּת הרוע בבקשת מקלט בבתי תפילה או בתחנונים קדחתניים לכול־יכולתו המרוסנת של אלוהים.

המצווה, המעשה היחיד והצנוע של עבודת אלוהים, של סיוע לאדם, של היטהרות האדם  - היא דרכנו להתמודד עם הבעיה. אין אנו יודעים כיצד לפתור את בעיית הרוע, אך איננו פטורים מלהתמודד עם *רעוֹת*. כוחו של הרוע אינו מבטל  את ממשותו של הטוב. משמעותי הדבר, שהמסורת היהודית, המכירה באפשרות של רוע בתוך הטוב, מדגישה את האפשרות של טוב נוסף בתוך הטוב. 'בן עזאי אומר: הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העברה; שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה, ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה'. < משנה, אבות ד, ב >.

באחרית הימים יוכרע הרוע בידי מי שאחד ואין יחיד כייחודו; בזמנים היסטוריים יש להכריע את הרעות אחת אחרי רעותה."

א. י. השל, "אלוהים מבקש את האדם", הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, תרגום עזן מאיר־לוי, עמ' 298

שבת שלום 

   ג'ף

טיוטה

 במסגרת המחאה המתבקשת - ולצערי יש לומר שהיום אין מדובר אלא בניסיון למחאה ולא מחאה ממש - אני מציע לעיין בדברים הבאים של יואל הופמן:

"אבל כשהירח הוא קו דק, יקתרינה רואה קו

  דק, ומי שסבור שיקתרינה אינה רואה קו דק,

יימח שמו. ופוול רואה קו דק וד.ש גרגורי

רואה קו דק וזיגמונד וקלרה ופאולה,

כשהירח הוא קו דק, רואים קו דק. ומי 

שסבור שאינם רואים קו דק, יימח שמו. יימח

שמו של מי שסבור שגוסטב והרצוג אינם 

רואים קו דק, כשהירח הוא קו דק. כשהירח

הוא קו דק, גוסטב רואה קו דק, והרצוג רואה

קו דק. וכשהירח הוא קו דק, גם ברנהרט

רואה קו דק, ומי שסבור שברנהרט אינו

רואה קו דק, יימח שמו.

ולמצער יש לנו את יעקב רז יבדל"א 

"חרבוני קיץ"

 תהילים לב פסוק ד :

כִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה--    תִּכְבַּד עָלַי, יָדֶךָ:
נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי--    בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.

תהילים פרק לב

א  לְדָוִד, מַשְׂכִּיל:    אַשְׁרֵי נְשׂוּי-פֶּשַׁע; כְּסוּי חֲטָאָה.
ב  אַשְׁרֵי אָדָם--לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָו‍ֹן;    וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה.
ג  כִּי-הֶחֱרַשְׁתִּי, בָּלוּ עֲצָמָי--    בְּשַׁאֲגָתִי, כָּל-הַיּוֹם.
ד  כִּי, יוֹמָם וָלַיְלָה--    תִּכְבַּד עָלַי, יָדֶךָ:
נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי--    בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה.
ה  חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ,    וַעֲו‍ֹנִי לֹא-כִסִּיתִי--
אָמַרְתִּי,    אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה;
וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲו‍ֹן חַטָּאתִי    סֶלָה.
ו  עַל-זֹאת, יִתְפַּלֵּל כָּל-חָסִיד אֵלֶיךָ--    לְעֵת מְצֹא:
רַק, לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים--    אֵלָיו, לֹא יַגִּיעוּ.
ז  אַתָּה, סֵתֶר לִי--    מִצַּר תִּצְּרֵנִי:
רָנֵּי פַלֵּט;    תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.
ח  אַשְׂכִּילְךָ, וְאוֹרְךָ--בְּדֶרֶךְ-זוּ תֵלֵךְ;    אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.
ט  אַל-תִּהְיוּ, כְּסוּס כְּפֶרֶד--    אֵין הָבִין:
בְּמֶתֶג-וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם;    בַּל, קְרֹב אֵלֶיךָ.
י  רַבִּים מַכְאוֹבִים, לָרָשָׁע:    וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה--חֶסֶד, יְסוֹבְבֶנּוּ.
יא  שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ, צַדִּיקִים;    וְהַרְנִינוּ, כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב.

יואל הופמן ברנהרט פסקה 31 :

https://benyehuda.org/search/results/?q=%D7%97%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשפ"ה

 היום 609 ימים  למלחמה

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל מתוך דבריו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם" :

"המהות של בני גרשון שייכת למין האנושי בכלל. לאדם יש מספיק דעת בנפשו בשביל לדעת שהוא אינו מרוצה. יש לו יותר מדי גוף מכדי להיות מלאך ויותר מדי נשמה מכדי להיות בהמה. עניינה של בריאת האדם היא בחוסר השלמות שלו, ובגלל זה הקב"ה לא מסתפק רק במלאכים. המלאכים באים לקב"ה לפני בריאת האדם, ואומרים לו: 'כבודו יתברך רוצה מישהו קדוש? קח את מיכאל; מישהו שיפסוק הלכות ? קח את גבריאל; אתה רוצה מישהו שיחדש חידושים? קח שניים-שלושה מלאכים והם יעסקו בחידושי התורה. אתה רוצה גם יצורים פשוטים שאוכלים עשב ואומרים מוּ ? כבר יש לך כאלה'. הרי על הפרות, העִזים, הכבשים, והסנוניות לא הייתה למלאכים שום תרעומת. רק משנברא האדם יש למלאכים מה להגיד. אילו היה הקב"ה בורא את האדם רק כנשמה קדושה, המלאכים היו אולי אומרים קדוש לפניו ( בראשית רבה ח,י). אם הקב"ה היה בורא רק מין קוף כזה שמסתובב לו בעולם, הם היו אומרים בסדר גמור. אלא שהוא ברא את האדם וזו בעיה. בראת  אדם, מצד אחד אתה נותן לו נשמה שכל הזמן אומרת לו לעלות מעלה ומצד שני עשית לו גוף שכל הזמן מושך אותו למטה, ובכך אתה יוצר בריאה שמתחילתה עומדת בתוך סתירה." *

וראו נא הדברים במלואם בספר.

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת ינון גנון בן אילנית אבוטבול גנון, יהודה אהרן  בן מרים אסתר, נועם צבי אליעזר בן אפרת, וכל פצועי

צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

    ג'ף  

* הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם", ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 311 - 312

"פרויקט ברנהרט" (שם זמני )

בתחילת סעיף 21  ב"ברנהרט" כותב יואל הופמן : [ יותר מן הפלאים שיושבים ומדברים בהם פליאה היא שיושבים ומדברים].

וראו סעיף 6.44 לטרקטטוס של ויטגנשטיין: לא *איך* העולם, הוא המיסטי, אלא זה, *ש*הוא ישנו.

מקורות:

יואל הופמן , ברנהרט, בית הוצאה כתר, ירושלים בע"מ, סעיף 16

לודוויג ויטגנשטיין, מאמר לוגי פילוסופי (טרקטטוס ), תרגום עדי צמח, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 80

לעיל פורסם בפייס ב010625