בהמשך לאלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק א )
"...השינוי העיקרי היה נוכחותו של איש שישב על יד החלון הפתוח עם ספר ועכשיו הרים ממנו את עיניו. 'היה עליך להישאר בחדר ! מה, פרנץ לא אמר לך את זה ?' 'כן, אבל מה אתם רוצים ? אמר ק' והפנה את מבטו מהמכר החדש אל מי שכּוּנה פרנץ, שנשאר לעמוד בפתח הדלת, וממנו בחזרה אל האחר. בעד החלון הפתוח נראתה שוב הזקנה, שבסקרנות אמיתית של ישישים כבר ניגשה אל החלון שהיה עכשיו ממול כדי שתוכל להמשיך לראות הכול. 'אני רוצה בבקשה את גברת גרוּבּך,' אמר ק', ועשה תנועה של היחלצות משני הגברים אף על פי שהם לא עמדו על ידו כלל, והתכוון להתרחק. 'לא,' אמר האיש שעל יד החלון, השליך את הספר על שולחן קטן וקם, 'אינך רשאי ללכת, הרי אתה עצור.' - 'כן, ככה זה נראָה,' אמר ק', 'אבל למה?' הוא שאל. 'לא שלחו אותנו להגיד לך למה. היכנס בבקשה לחדרך וחכה שם. זהו, ההליך יצא לדרך והכול יוודע לך בבוא הזמן. אני חורג מההוראות כשאני מדבר על ליבך בחביבות כזאת. אבל אני מקווה שאף אחד לא שומע חוץ מפרנץ, והוא עצמו נוהג בך חביבות שמנוגדת לכל הכללים. אם גם הלאה יאיר לך המזל פנים כמו שהאיר לך פנים בבחירת השומרים שלך אתה יכול להיות רגוע.'"
פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 10 - 11
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה