בפרק "היקום כמראָה", בספר "מר פָּלוֹמָר", כותב איטאלו קאלווינו ( בהמשך לדברים שהובאו באל"ד לאתמול ):
"'כישורים אלה,' חושב מר פלומר בכאב של מי שלא ניחן בהם, 'הוענקו למי שחי בהרמוניה עם העולם. לאלה רק טבעי הוא לרקום קשר, ולא רק עם בני־האדם, אלא גם עם דברים, עם מקומות, עם נסיבות, עם הזדמנויות, עם תזוזת מערכות הכוכבים ברקיע, עם התלכדות האטומים לפרוּדוֹת. אותו מפל של התרחשויות בוֹ–זמניוֹת שאנו מכנים 'יקום' אינו סוחף אתו את בר המזל היודע להשתחל, מבעד לסדקים הדקים ביותר, בין אינספור הצירופים, התמורות, ושרשרות התוצאות בהתחמקו ממסלולי המטיאוריטים הקטלניים ובקלטו באוויר את הקרניים המיטיבות. מי שהוא ידיד היקום , היקום ידידו. מי ייתן,' נאנח מר פלומר, ' שאוכל גם אני להיות כך !'"
איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 144- 145
https://www.youtube.com/watch?v=c8-BT6y_wYg
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה