בהמשך לדברים של השל שהובאו באלו דברים בשבוע שעבר*, כותב השל:
"למעני טרחתי. אסור להונות את עצמו. עמדתי לברר את הסוגיא. שאיפה אחת בקרבי: שלא להינתק משורשי המחשבה שבכל הדורות.
יש ספק שהוא בגדר עמלק, ויש ספק שהוא לשם בירור האמונה. כסיל חושב שהספק הוא סוף המחשבה, שאת הספק זוכים מן ההפקר. לאמיתו של דבר לא הרי סתם ספקן ומקשן כהרי ספקן מתוך חכמה.
יש ספקן ברשות התורה, ויש ספקן העומד מחוץ לרשות התורה. האמוראים נשאו ונתנו במאמרים שבמשנה, ודומני שאדם שכוונתו לשם תורה, ראוי שיטפל ויבדוק את משמעותו של העיקר 'תורה מן השמים'.
האמונה היא ראייה מרחוק, ראיית נקודה של אמת. כל העמדת פנים בגידה היא. הרבה פנים בהגדרת האמונה מבחינה הגיונית וגם נפשית. קנה מידה עליון לכוח האמונה: 'אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה' ( שמות לג, טו ).
הקדוש ברוך הוא חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. האין מקום לבינה באמונה ? 'גדולה בינה לפני הקדוש ברוך יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תודה נביאים כתובים...וכל סדרי בראשית ואין בו בינה, אין תורתו שווה כלום'.^
כלום ניסוחי עיקרים בבחינת חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר בהם ? כלום לא נתנה תורה דעת לחכמים לחפש דרכים וגישות, ולהעמיק חקר ביסודות האמונה ? האם דין העיקרים כדין מטבע של ברכה, שכל חידוש בו סילוף, או כדין תפילה שצריכים לחדש בה דבר ?
דור דור וחיפושיו, דור דור והשגותיו."*^
שבת שלום
ג'ף
* https://eludevarim.blogspot.com/2025/10/blog-post_20.html
^ אותיות דרבי עקיבא, אות ב [ בכתבי יד: סדרי מדרשות] ה"ש 2 על אתר
*^ א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 906
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה