הנושא הזה , היחסים שבין קודש לחול , מעסיק אותי לאחרונה על בסיס די קבוע.
מישהו - ואשמח אם מי מבין הקוראים יזכיר לי מי זה היה - אמר פעם שבסיסו של כל מוסר בחברה כלשהיא יסודו בדת.
הציונות בגרסתה האשכנזית חילונית מרדה בדת ולטעמי השליכה לאש מרכיב חיוני בבנייתה של חברה.
אין כאן , חשיבה שבדת טמונה המענה לכל הצרות, אור גדול שיכול להאיר את הדרך לאוטופיה.
יש כאן תפישה מורכבת יותר ושאולי בהמשך אברר לעצמי....
חלק מן הבעיה, לעניות דעתי, קשור בתובענותה של הדת היהודית וכוליותה.
מהטוטליות הזאת נובעת גם שאין זה מדוייק לראות ביהדות דת בלבד ויש שמדברים היום יותר על peoplehood
על כל פנים לעת עתה נסיים במובאה מבלוג של אורי פז. שנקרא פאזל, שמצאתי בו הראיון עם מנחם מאוטנר שנפתח בדברים הבאים:
"הציונות-הדתית מחזיקה את המפתח לעתידו של הליברליזם הישראלי", מסביר פרופ' מני מאוטנר, מהמשפטנים המשפיעים והמוערכים ביותר בישראל. את המגמות המתחוללות בציונות-הדתית החל משנות השמונים של המאה הקודמת הוא מאפיין כהתחרדות והקצנה דתית, מצד אחד, והפנמה של תכנים מערביים-חילוניים, מנגד. "אם הציונות-הדתית תכיר במחויבותה לליברליזם ולתרבות המערבית, במקביל למחויבותה להלכה היהודית – אזי הליברליזם הישראלי יינצל ואפילו יתחזק מאוד", הוא מסביר. "לכן חשוב שהציונות הדתית תרגיש 'בבית' בפסיקות של בית המשפט העליון. לצערי, האופן שבו פעל בית המשפט בשלושים השנים האחרונות לא גרם לציונות הדתית להרגיש בבית".
ראו : http://www.notes.co.il/uripaz/46596.asp
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה