אלו דברים לשבת פרשת שלח לך תשע"א

שמעתי פעם מפי הרב שטיינזלץ שכדי לבנות בנין חדש לפעמים צריך לסתור  בנין ישן. היה זה בחדר קטן בקומה ב' של בנין ישיבת "מקור חיים", כשהישיבה עוד היתה בשכונת "מקור חיים" בירושלים.

במקום אחר, כתב הרב אבן ישראל (שטיינזלץ) ש"העימות הבלתי פוסק בין הקיים לבין העוד לא קיים הוא בשורש כל המאבק הפנימי  של האדם." (תרגום חפשי שלי למשפט שמופיע במאמר שנקרא "מצוקת הרוח" במאמר הראשון בספר בעל אותו השם, ובאנגלית: The Strife of the Spirit הוצאת ג'ייסון ארונסון 1996, בעמ' 6).

ברקע מהדהדות מילותיו של "שיר הורס" של בוב דילן "הכל טוב אמא, (אני רק מדמם)" It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)

עיני מתנגשות חזיתית בבתי קברות מפוחלצים
אלים זרים, אני בז להם
קטנוניות שמשחקת אותה קשוח
לכו הפוכים בתוך אזיקים
לבעוט ברגליי להסיר ממנו
לומר טוב בסדר, הספיק לי
מה עוד אתם תראו לי ?

תרגום חופשי שלי לבית שלפני האחרון של השיר הארוך המתריס הזה, כלפי כל ממסד, כל שקר וכל עבודה זרה. צריך לשמוע את הגיטרות החשמליות שורקות כאן....

בינתיים הגיעה אלי, מחבר במיאמי, סרטון ובו שיחה של דניאל גורדיס על מצבה של המדינה בעולם, והדברים הסיתו אותי לכיוון "רך" יותר ממה שהתחלתי. בעצם החזירו אותי למסלול, שהתוותי לעצמי לפני כחודש, והוא לעקוב אחר חיבורו של בובר על דרכו של אדם על פי תורת החסידות.

אך לפני שנביא עוד קטע חסידי מהפרק השני של החיבור, עלי להקדים , מובאה מדברי ישעיהו לייבוביץ על הפרשה מתוך "הערות לפרשיות השבוע" (הוצאת אקדמון, 1988 עמ' 93-95). אחרי ערב, די הזוי לטעמי, של צפייה בטלויזיה, החל מכתבה מענינת על שר התקשורת כחלון ומאבקו בטייקונים של חברות הסלולר, עבור בזפזופ בתחנות שונות שכל שאני זוכר בשעה זאת,  לגבי מה שראיתי היא התחושה שצפיתי בבליל של "מעשי אדם", מתוך הקשת הרחבה של תחומים בהם אנו מעסיקים את עצמנו...וכלה בעיון בלייבוביץ, שהזכיר לי מה בין "מעשי ידינו - העמידה שלנו מול עצמנו ומול בני אדם אחרים" לבין עמידה של אדם מול הקב"ה.
אני מביא אך את הפיסקה האחרונה מתוך דבריו על  פרשת ציצית שבסוף פרשת השבוע. ייתכן שלהבנה מלאה יותר צריך לעיין במקור במלואו.

"והנה הפסוק שלנו 'לא תתורו אחרי לבבכם' - זו השלילה של העקרון של קאנט [שההכרעה המוסרית של האדם היא הכוונת רצייתו כפי הכרתו את עצמו, את חובתו]; 'לא תתורו אחרי עיניכם' - זו השלילה של העקרון של סוקרטס [שההכרעה המוסרית של האדם היא בהתאם להכרתו והבנתו את העולם שהוא חלק ממנו]; וההנמקה ניתנת מיד: 'אני ה' אלוהיכם'. כל ההכרעות המוסריות, בין אלה של סוקרטס ובין אלה של קאנט, נובעות מתוך זה שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני האדם: הסדר יחסיו לבני- האדם היא הכרעתו המוסרית. האמונה הדתית מושתתת על כך שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני אלוהים, ועשיית חובתו לאלוהיו היא המנחה אותו....ההכרה 'אני ה' אלוהיכם' מוציאה את הכרעת האדם מתחום עולם הערכים האנושי, ומציג אותו בתחום היחסים בין האדם ואלוהיו."

בשבוע שעבר הבאנו קטע מהפרק השני בחיבורו הנ"ל של בובר שהסתיים במשפט :

"הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו הוא גדול שבגדולים."

וממשיך שם  בובר ואומר:

" רבי שמחה בונם מפשיסחה אמר פעם בימי זקנותו, שעה שכבר היה סגי-נהור:
'לא הייתי רוצה להתחלף עם אברהם אבינו. שהרי מה יתרון להשם יתברך, שאברהם אבינו יהא כמותו של בונם הסומא ובונם הסומא יהא כמותו של אברהם אבינו?' ועוד מובהקים מאלה הדברים שאמר באותו ענין רבי זוסיא מאניפולי, סמוך לפטירתו: ' בעולם הבא לא ישאלוני: 'למה לא היית משה רבנו ?' אלא ישאלוני: למה לא היית זוסיא ?'"

"מידתו של הקב"ה שהוא כולל את הכל מתגלית", מציין בובר בהמשך, "בריבוי שאין לו שיעור של הדרכים העולות אליו, וכל אחת מן הדרכים הללו פתוחה לאדם אחד". מי שהאזין לדברים של דניאל גורדיס בפני אאיפק, ארגון הלובי הפרו ישראלי בקונגרס, ימצא בהם גם , כך נדמה לי, הד לדברים הנ"ל של בובר. הנה הלינק שוב למי שלא שמע וראה

http://www.harrywalker.com/speaker-bureau/video/Daniel-Gordis/Gordis-March-2011.cfm
                      שבת שלום
                         ג'ף