"בין כתלי המוזיאונים, האינסופיות עומדת למשפט
קולות מהדהדים, כך כפי הנראה, נראית הגאולה אחר זמן מה"
- בוב דילן , בחזיונות ג'ואנה
"Inside the museums infinity goes up on trial
Voices echo this is what salvation must be like after awhile"
- Bob Dylan, Visions of Johanna
"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (פרקי אבות ו'ו')
בשבוע שעבר, בדף לשבת של "עוז ושלום" "שבת שלום" ("הדף הכחול" - באי בתי הכנסת התרגלו לריבוי הדפים לשבת, ואחד המאפיינים של הדף שבו עסקינן הוא שהוא מודפס על פי רוב בצבע כחול ), פנחס לייזר, עורך הדף השבועי ובעל הטור לשבת פרשת נחמו , פותח כך את דבריו :
"מורי ורבי , הרב דניאל אפשטיין נוהג לצטט מדי פעם את דברי פרנץ רוזנצוויג שפרשת השבוע היא מעין אגרת אישית שנשלחת אלינו מדי שבוע ופוגשת אותנו במקום בו אנחנו נמצאים באותה עת."
אני מודה מקרב לב, לפנחס לייזר , לרבו ולמורו ולכל אחד שתרם למסירת האמירה הזאת של פרנץ רוזנצוויג במשך הדורות - הלא רבים כל כך אמנם מימיו עד הנה - ואני תוהה איך זה שעברתי, כפי הנראה מחצית חיי, ורק לאחרונה הגיעה אמירה נפלאה זו לאזניי.
א פרו פו גאולה. אחרי שראיתי השבוע את הופעתו הקצרה של הרב פרומן - ה' ישלח לו רפואה שלמה - במאהל המחאה של "תיקון" בירושלים כפי שדווח עליה בynet (ראו רשומה קודמת מיום ג' השבוע) - חשבתי לעצמי , אולי אמנם כך נראים ימות המשיח. התעוררות רבתית של הציבור למען "ליסד את מדינת ישראל , את החברה הישראלית על פי היסוד של האבות הראשונים שלה, יסוד האהבה ולא שנאה...", כפי שאמר הרב פרומן, "על בסיס קשר וסולידריות ולא על בסיס פערים ועוול".
אמנם נזכרתי אחר כך באזהרתו של ישעיהו לייבוביץ שהיא מופנית אל כולנו, לזכור כי משיח תמיד "יבוא" ומשיח ש"בא" , איננו , לצערנו, על פי הנסיון עד כה, משיח אמת. אבל חשבתי, אולי בכל זאת, בזכות עשייתו ופועלו של הרב פרומן, אהוד בנאי, ואברהים אל אווה, אולי הם אכן מצביעים עבורנו על ימים טובים יותר הבאים לקראתנו. אגב, לאחרונה למדתי שבין אבותיו הרוחניים של לייבוביץ בכל הנוגע לחשדנות שאנחנו מצווים לנהוג כלפי אלו שממהרים להצהיר על צדיקותו המופלגת של פלוני או אלמוני, או על היותם של ימות המשיח,ממש ממש מאחורי הפינה, הם ראשי שלושת הדורות של חסידות פשסיחה בימי תפארתה, במחצית הראשונה של המאה ה19, היהודי, רבי שמחה בונם והרבי מקוצק.
פרשת עקב היא המשך לנאום משה רבינו. נאום בו משה "מתווה את הדרך שמוליכה ..בזריזות ובמישרין אל ארץ ישראל אבל" , כפי שמציין הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, בדבריו על הפרשה, בספר "חיי עולם", "אנשים אלה נמצאים בין עבר מטושטש לבין עתיד שהוא אמנם מבטיח, אך גם בלתי ברור." (הדברים דלעיל ולהלן הם מעמ'405 ו408 לספר בהתאמה).
בסיום דבריו, מוסיף הרב עדין אבן ישראל את הדברים הבאים, תחת כותרת המשנה "דור חדש" :
"אין בתורה תיאור כיצד הגיבו בני ישראל לנאומו הארוך של משה רבינו. יש בה, בעיקר בסוף ספר דברים, דברי פרידה, ולפניהם הרבה פרקי הדרכה והוראה. האם ישראל מרגישים את עצמם עם לכתו של משה כיתומים נטושים ? מתוך סיומו של הספר נראה שקיימת כאן תערובת של רגשות: מצד אחד קיים בוודאי הצער על המנהיג, אביהם של כל ישראל, שנפרד מהם; ומצד שני - עולה גם התחושה שהשומעים, כמו אנשים רבים בראשית דרכם, שומעים-ואינם -שומעים את הדברים. התחושה הפנימית שלהם היא אולי שכל התוכחות והמוסר, כולם אמת - אבל הם שייכים לעבר. האזהרות מן המכשולים שיכולים להיות בעתיד, או מן החיים החדשים שהם עומדים לחיות - גם הן עדיין עמומות. ובאמת, משה איננו רוצה לרפות את ידיהם או להביא אותם לאיזו חולשת הדעת: כל שהוא רוצה לעשות הוא להסביר להם שהם עכשיו גדלים, ועומדים ברשות עצמם. ובסוף דבריו הוא גם אומר, כמו שהורים רבים אומרים לילדיהם במצב כזה: 'אני בטוח ששמעתם, אבל ספק אם הקשבתם, ואני יכול רק לאחל לכם שתעברו את המכשולים בחיים בצורה הטובה ביותר. אף על פי שהנסיון איננו מנבא רק טובות - זוהי דרכו של עולם.' דור חדש מגיע, ואחרי כל הזיכרונות וההתראות, ההוראות והאזהרות, בסופו של דבר הוא הולך לעשות את דרכו שלו, את טעויותיו וגם את תיקוניו."
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה