במהלך יום שישי אמרתי בבית שאני מתכוון ללכת להפגנה במוצ"ש והצעתי לכולם להצטרף . דבריי לא נלקחו ברצינות . כנראה לא ידעו ( ואפשר להבין) שלפני יותר מ- 30 שנים הייתי משתתף נאמן בהפגנות הגדולות של תלמידי תיכון ולאחר מכן של הסטודנטים בצרפת.
במוצאי שבת התחלתי להתכונן למהלך ההיסטורי ( המהלך ההיסטורי אינו ההפגנה אלא השתתפותי בה).ואז שלומית רעייתי ביקשני לגהץ את מדי צה"ל של אליאור שיוצא בפעם הראשונה למילואים ביום א'.תשובתי המיידית ( והחפוזה) הייתה , אעשה זאת בשובי מההפגנה. שלומית הגיבה: " מה באמת , אתה רציני , אתה הולך להפגנה?". תפסתי את עצמי : אני זקוק לברכת הדרך של שלומית, אפילו ברכה שבשתיקה ( אם יש דבר כזה, ברכה שבשתיקה בניגוד להסכמה שבשתיקה). אז ניגשתי מייד ובהתלהבות לגיהוץ המדים.
צריך להבין ( בשבתות יש לנו אחד בבית הכנסת שכאשר הוא עולה לדוכן הדרשן , מתבל בצורה מעצבנת כעשר פעמים את דרשתו של 7 דקות בביטוי " צריך להבין".זאת כדי להכריח אותנו להסכים עם קביעותיו שארץ ישראל שלמה ותישאר כך ושהגויים רשעים ושהבנתו שלו את המהלך ההיסטורי היא היחידה עלי אדמות –ושמיים), צריך להבין, אם כן , מזמן הגיתי את הרעיון של קניית מגהץ קיטור אך שלומית היא זאת שמימשה את הרעיון. מאחר ואין גדול מהוגה רעיון כמי שמיישם אותו ( או כפי כשכתוב בפרקי אבות "כל שמעשיו מרובין מחוכמתו – חוכמתו מתקיימת וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו – אין חוכמתו מתקיימת." פרק שלישי, משנה ט'), הפכתי למומחה הביתי של השימוש במגהץ הקיטור( הייתי אומר: קיטור, כן;לקטר, לא).
מכל מקום ניגשתי למלאכה וגיהצתי בשצף קצף או בשצף קטר או בקצף קטר או בשצף קצף קטר.
וטוב עשיתי.
טוב עשיתי כי כך יצאתי להפגין.
יצאתי להפגין בראש שקט.
ורווחתי נחת מרובה והתמלאתי גאווה בשומעי במהלך ההפגנה, בין היתר :" העם דורש צדק חברתי ,,, המושבניקים דורשים צדק חברתי, הקיבוצניקים ...... המילואימניקים דורשים צדק חברתי ".נצרתי את לשוני וסתמי את פיו בטרם יצאה ממנו את הסיסמה הגאונית : "המילואימניקים לבושים במדים מגוהצים במגהץ קיטור דורשים צדק חברתי!".
אז מי היו האנשים החשובים שהיו שם, בהפגנה ?
אפרת בתי הייתה שם לפניי אך כאשר הגעתי לא הצלחתי ליצור קשר דיבור עמה מאחר וכנראה רשת אורנג' נפלה.עם זאת הרשת לא מנעה מאיתנו להתכתב במסרונים ((SMS, להלן באופן בלעדי , בחשיפה היסטורית ראשונה תוכן המסרונים:
אפרת, השעה 22:40:
אבא אני לא מצליחה לחייג נפלו הקווים.אני הולכת עכשיו
אני ,השעה 22:44
לאן? רק עתה התחילה המהפכה
אפרת, השעה 22:44
מיציתי
אני ,השעה 22:46
סולח לך
אפרת , השעה 22:46:
חחח תודה
מכל מקום, חשתי בדידות אומנם בתוך קהל מפגינים די צעיר . מעט אנשים בגילי, מעט אנשים מעיר מגוריי ( אם בכלל), מעט אנשים חובשי כיפה, מעט אנשים מרכיבי משקפיים, מעט אנשים עם נעלי "בריל "בלויות.
ובכל זאת הפרו את בדידותי עו"ד שמואל, מכר ותיק מתקופת ההתמחות בפרקליטות שחלף על פני,חייך אלי בחיוך חצי מבויש חצי מאופק, רחלי הנחמדה מתמחה (למשפטים , לא לרפואה, זה סיפור אחר) וידידת המשפחה שנראתה מופתעת לטובה בהסתכלה עלי.
הייתה גם ענת , הקלדנית של השופט ושני עובדי עירייה כל אחד בנפרד שלחצו את ידי וברחו מהר.
היה גם שמוליק שעבר מירוחם לנתיבות ובא להשתתף בשם האחדות ועל מנת לפעול נגד הדיכוטומיה בין דתיים וחילונים.
הייתה גם הבחורה הצעירה והנחמדה שעצרה אותי כדי לומר לי ..... שתיק הגב שלי פתוח.
ברבע לשתיים עשרה התחלתי לנוע ברגל באמצע הציר הראשי, שדרות רגר , שנחסם לתנועת המכוניות על ידי המשטרה. חמש דקות לאחר מכן , בעודי מתרחק שמעתי את ההמנון בוקע מהרמקולים.
היום , הסעתי את בני המילואימניק הטרי שדורש צדק חברתי לבאר-שבע.
הוא בחר לנסוע בבגדים אזרחיים לבסיס. המדים שגיהצתי בעמל רב הוכנסו לתיק. הם בוודאי ייצאו ממנו כולם מקומטים.לא חבל?
בברכה,
דניאל קינדלר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה