כשהייתי במנהטן לא מזמן, עם טוטי, היה זה צ'סלוב מילוש, שתיווך ביני לבין העיר הגדולה. המשורר הליטאי - פולני, הזה, שגלה לפריז ולקליפורניה, היה למן אייקון, של ההיפים בארצות הברית בברקלי בשנות הששים וזכה בפרס נובל לספרות ב1980.
כשחיפשתי בויקיפדיה כדי לראות מתי חזר, מילוש לפולין, אחרי המהפכה של סולידריות שם, ראיתי שמילוש אמר פעם על אינטלקטואלים שמתנגדים לשלטון כי הם באים לא בהכרח מקרב בעלי המוחות החזקים יותר - אלא מקרב אלו שהקיבה שלהם חלשה יותר. השכל יכול להצדיק כל דבר אך יש גבול למה שהקיבה יכולה לשאת, אמר.
Miłosz's 1953 book The Captive Mind is a study about how intellectuals behave under a repressive regime, a work which he himself later translated into English. Miłosz observed that those who became dissidents were not necessarily those with the strongest minds, but rather those with the weakest stomachs; the mind can rationalize anything, he said, but the stomach can take only so much
בכל אופן, החלטתי לפתוח את אלו דברים עם צ'סלוב מילוש בגלל שיר שלו שנקרא: "לגברת פרופסורית בהגנה על כבודו של החתול שלי ולא רק" To Mrs. Professor in Defense of My Cat’s Honor and Not Only
מלבד הכותרת' מה ששבה את ליבי תחילה, בשיר הזה הם דברי ההקדמה המתנצלים משהו, איתם הציג מילוש את השיר כשהקריא אותו בשיחה במכון מחקר בארצות הברית. אפשר לשמוע ולראות את הדברים בדקה ה33:14 בקישור הבא :
http://vimeo.com/11148794
השיר הוא כתב הגנה לחתול, לאריות הטורפים ולטבע בכלל, שמתנהל לו במנותק מהגדרות של השפה האנושית של טוב ורע. לא מצאתי תרגום לעברית של השיר, והוא קצת ארוך ונדמה לי שלא אוכל לו בתרגום. אז במקום זה אני מביא כאן שיר קצר של מילוש שמצאתי את תרגומו בפייסבוק, מיוחס לבלוג שנקרא "דברים בעלמא". התרגום הוא של דוד וינפלד.
מתנה / צ'סלב מילוש
יוֹם כֹּה מְאוּשָׁר.
הָעֲרָפֶל נָמוֹג מוּקְדָּם, עָבַדְתִּי בַּגָּן.
קוֹלִיבְּרִים נִצְמְדוּ אֶל פֶּרַח הַקַּפְּרִיפוֹלְיוּם.
לֹא הָיָה דָבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶרָצִיתִי לְעַצְמִי.
לֹא הִכַּרְתִּי אִיש שֶׁכְּדַאי הָיָה לְקַנֵא בּוֹ.
אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי.
לֹא בֹּשְׁתִּי לַחְשוֹב כִּי הָיִיתִּי מַה שֶּׁהִנְנִי.
לֹא חַשְׁתִּי כָּל מַכְאוֹבֵי גּוּף.
בְּהִזְדַּקְּפִי רָאִיתִי יָם כָּחוֹל וּמִפְרָשִׂים.
(מפולנית: דוד וינפלד)
אחרי שאמרנו את כל , אני רוצה לומר את הדברים הבאים . אחרי שבועיים שבהם לא התיחסתי כלל, באלו דברים לאקטואליה. הנה זה בא: יכול להיות שאנחנו על הסף של מלחמה קשה. אם נפציץ את איראן והם יפציצו חזרה,יהיה כאן כנראה רע. אבל רבותי - המצב כבר רע. רע מאד ואסור להתעלם מכך, אסור לעבור לסדר היום לא על לינץ' שהיה בכיכר ציון בירושלים ולא על זריקת בקבוק תבערה על משפחה של פלישתנאים.
בבוקרו של יום שלישי השבוע הצבתי את הדברים הבאים בבלוג של הציטוט היומי מהגותם של השל ורבותיו החסידים
http://joshuaheschel.blogspot.co.il/
אמר הרבי מקוברין:
כשסובל אדם יסורים אל יאמר: "רע רע !". שום דבר שעושה הקדוש ברוך הוא לאדם אינו רע. אבל רשאי הוא לומר: "מר !" שכן יש סמים מרים בין הרפואות.
מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 352
ייתכן שהדברים נכונים גם כלפי חברות ועמים. הרבה תלוי, אמנם, איך אנו מביטים על דברים. הרבה תלוי לאילו קולות אנחנו מאזינים. על רקע כל כך הרבה קולות צורמים, קולות ברבריים מסביבנו, קולות של קללה, ישנם גם קולות של ברכה,
קולות של שפיות וקולות של שמחה. אני חושב על שלושת הסיפורים שבתחילת פרשת השבוע. סיפורים ממש לא פשוטים.
המציאות באה בטעמים וצבעים שונים, לא כל מה שמושך הוא טוב; ולא כל מה שדוחה הוא רע. הרבה תלוי בנו, בראיה, באיזה שם אנחנו בוחרים להשתמש בתאור קורות הדברים : "רע" או "מר".טוב או טוב מאד.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה