" היה זמן שקראו רק ספרים חכמים
שמסייעים לשאת את הכאב ואת האסון
ואין זה, אחרי הכל, כמו להציץ באלף
יצירות שמקורן הישיר הוא מרפאת הפסיכיאטר.
והרי העולם הוא אחר משנדמה לנו
וגם אנו אחרים מאשר במלמולי הבלינו.
הבריות שומרות, אפוא, על הגינות שתקנית
וזוכות, בשל כך, לכבוד מצד הקרובים והשכנים.
זו תועלת השירה, שהיא מזכירה לנו
כמה קשה להישאר אותו איש,
כי ביתנו פתוח, מפתח אין בדלת
ואורחים בלתי נראים נכנסים ויוצאים."
. מתוך "ארס פואטיקה ?" לצ'סלוב מילוש*.
שבת שלום
ג'ף
* תרגם דוד וינפלד, פורסם בקובץ " אור יום" בהוצאת אבן חושן בעמ' 94
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה