רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 3 במרץ 2016

אלו דברים לשבת פרשת ויקהל תשע"ו


ר' שמחה בונם והרבי מקוצק מיאנו כאחד לכתוב ספרים. איש ואיש וטעמיו עימו.
את טעמו של הרבי מקוצק אנו יודעים. אין אנו ידועים את טעמיו של רבי שמחה בונם.
על הרבי מקוצק מסופר:
שאלו לו חסידים להרבי מקוצק, מפני מה אינו מחבר ספר.
שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
' נניח שכבר חיברתי ספר - מי יקנה אותו ? אנשי שלומנו יקנו אותו. ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר, הרי טרודים הם כל ימות השבוע בעסקי פרנסה ? הוי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיון שהוא שבע ודאי שתחטפנו שינה והספר יפול לארץ. ועתה אמר נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר ?'"
          מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 443


על רבי שמחה בונם מסופר: "'רציתי', כך אמר, 'לחבר ספר בגודל של רבע גליון נייר ולקרות את שמו אדם ויהא בו כל האדם. אבל נתיישבתי שלא לחברו.'"*

יש לי תחושה - רק תחושה - שיש קשר בין  הימנעותם לכתוב ספר לבין אחד הנושאים המרכזיים בפרשת השבוע ובחיים בכלל וזהו התחרות על ליבו של אדם בין דברים שבמרחב לבין בדברים שבזמן .

סיון רהב מאיר, כתבה על כך השבוע באחד הפוסטים שלה, בין השאר בעקבות ספרו של השל על השבת.^

האדם הפשוט  ה"איש האפור" בלשונו של השופט מנחם אלון המנוח, ניצב מול תנועות כוחות הצבא בעולם, חסר אונים (כמעט) לחלוטין.  אם היו אלו כוחותיו של נפוליון באירופה של המאה ה19 או כוחות רוסיה המפציצים בסוריה בימינו.  אנחנו חוזים בהשתאות  במחזות אבסורדיים שבעולם המדיני, דוגמת ניסיונו של המוקיון טרמפ לכבוש את נשיאות ארצות הברית.

ייתכן שכאן טמונה עוד סיבה למיאון של שני  גדולי העולם  ר' שמחה בונים והרבי מקוצק מלכתוב ספרים - האבסורדיות שבחיים. מצד שני, כפי שהעיר השל, בראיון האחרון שנתן לקרל שטרן - האבסורדיות  הוא דווקא אחד המקורות החזקים ליצירתיות בעולם.

תיקו.

שבת שלום
     ג'ף

* מובא ב"ספר קטן על משמעות החיים" לאסא כשר, הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז, עמ'  7

^סיון רהב מאיר בפייסבוק:
"רק אתמול, תוך כדי הכנות לשיעור, קלטתי את זה: לא סתם הפרשה מתחילה בשבת, ורק אז עוברת למשכן. אחרי חטא העגל, הפרשה בעצם מלמדת אותנו מחדש מה צריך להיות היחס שלנו לקדושה. החטא היה מאוד גשמי ופיזי. אנשים לקחו את התכשיטים שלהם ועשו מהם עגל והשתחוו לו. לכן התיקון הוא מאוד עדין ומתוחכם – עם ישראל בונה משכן (כלומר, יהיה לנו מקום במרחב שבו תהיה קדושה פיזית), אבל עוד לפני המשכן – התורה מצווה אותנו על השבת. כלומר, יש פה מימד חדש: לא קדושה במרחב, אלא קדושה בזמן. וקדושת הזמן הזו - היא מעל קדושת המקום. הרי אחד הדברים הראשונים שהפרשה מלמדת הוא שצריך לעצור בשבת את בניית המשכן. למרות שזו מלאכה חשובה ולמרות שאנחנו מתלהבים – צריך לעשות סטופ לפעילות שלנו במרחב, ולתת לקדושת הזמן להיכנס. זה מנגנון שנכון עד היום: שישה ימים האדם כובש את הטבע, פועל, יותר, מתקדם במרחב, אבל ביום השביעי הוא עוצר ומרפה ומפסיק לכבוש. אחד הפרשנים מגדיר זאת כך: שישה ימים אנחנו משתלטים על העולם – וביום השביעי אנחנו מנסים להשתלט על עצמנו."

וראו  http://leeba.org.il/2569

אין תגובות:

פרסום תגובה