בפרק על "בעיית הרוע" בספרו "אלוהים מבקש את האדם", הקדיש אברהם יהושע השל תת סעיף ל"בלבול בין טוב ורע".
וכך כותב השל:
"הרוע ממשי, רב עצמה ומפתה. אך מתסכל במיוחד שהרוע מצליח לשגשג ולפרוח שעה שהוא מחופש לטוב, לאמור, שהרוע מצליח לינוק שפע מחיי הקדושה. בעולמנו, כך נראה, הקדוש והלא -קדוש אינם דרים בנפרד. הם כרוכים ומשורגים זה בזה, הם זקוקים זה לזה. זהו עולם שבו ייתכנו צלמים רבי יפעה, ועבודת האלוהים עלולה להיטמא בנגע האכזריות".*
מלכתחילה, התכוונתי לרשום כאן, עוד מהדברים ב"תת סעיף" הנ"ל; וכן בהמשך להביא מדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע^, שהופתעתי - לא הופתעתי שקשורים לדברים הנ"ל. תוך כדי רישום הדברים, התרשמתי מעוצמתם של הדברים בקטע הקצר דלעיל, בין השאר, בהקשר לאירועי הימים האלו , בעולם, בארץ, ובתוכי, ואמרתי לעצמי: זהו. נסתפק בכך.
שבת שלום
ג'ף
*א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ' מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 294
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 217
"בעיות החיים
שני העניינים הללו: בעיית הנותר והפיגול והעניין של אש התמיד, הם בעצם בעיות החיים של יהודי שומר מצוות.
הבעיה הראשונה החא בעיית הפיגול והנותר. לא רק כאשר מותירים ממש מהקורבן, גם כשרק עולה בראש המחשבה:'כמה היה טוב אם זה לא היה כל כך צפוף ולחוץ'- זהו בבחינת פיגול. לפעמים לאדם שהולך בדרך המצוות, היה טוב אילו לא היה כל כך דוחק. מדוע קשה לאנשים לקום בבוקר להתפלל ? האם זה כל כך כואב ? מה שמפריע לאנשים זה שצריך לעשות את זה תמיד, גם בימים שאין זמן ולא מצב-רוח, וזה גם מה שעושה את ההבדל. ברגע שאתה רוצה לשנות את החוקים ולאכול את הקורבן לשלושת ימים, התורה אומרת דבר , שהוא תמוה בחריפות שלו:'לא יחשב לו, פיגול יהיה., 'הנפש האוכלת עונה תשא'! אתה לוקח דבר שהיה קורבן ועושה ממנו פיקניק. אם רוצים לעשות משהו שיהיה קל יותר , נוח יותר, נעים יותר - 'פיגול יהיה לא ירצה ולא יחשב'.
הבעיה השניה היא אש התמיד; אדם לא יכול אמנם להיות כל הזמן בהתלהבות בדרגא עילאה, ולא יכול לשאת מאורעות גדולים מעבר לגבול מסוים, אבל לפחות כשהוא מקריב קורבן לה' - הוא צריך להישאר ולהישרף על המזבח. זאת פעולה מאוד לא דרמטית; ובכל זאת, אדם צריך לזכור שאש התמיד, שיכולה אמנם לבעור בשקט ובהסתר צריכה להמשיך ולבעור כל היום וכל הלילה -'אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה'."
להבנת הפסקה האחרונה לגבי אש התמיד, נביא מדברי כב' הרב הפסקת הקודמת לשתי פסקאות הסיכום הנ"ל, שם בעמ' 216:
"העניין הזה של 'אש התמיד תוקד על מזבח' שייך לתמצית העניין של הקורבנות; וכשם שהדבר שייך בקורבנות פיזיים כך הוא נכון גם ביחס לקורבנות שאינם פיזיים. אדם נמצא כל הזמן במצב של בעירה. לבעירה הזו אין כיבוי, אין לה סוף, והיא נמשכת יום אחרי יום, ועוד יותר מזה - לילה אחר לילה. בהלכה (שקלים ד, ד) הדבר נקרא 'קיץ המזבח' (דהיינו: הבאת עולות מכספי הציבור כאשר המזבח בטל): מהות המזבח היא בכך, שכל זמן תבער בו אש, שכל הזמן יהיה עליו קורבן; וגם אם אין אדם פרטי שמביא קורבן, הרי עם ישראל, כציבור, מביא קורבן, כדי שלעולם המזבח לא יהיה בלי עולה."
ומסתבר שהדברים צריכים עוד עיון.
מרתק. "מתסכל במיוחד שהרוע מצליח לשגשג ולפרוח שעה שהוא מחופש לטוב". האם לדעתך כשהשל מדבר על "רע שמחופש לטוב" הוא מתכוון להונאה עצמית או לצביעות? ולמה לדעתך זה מתסכל אותו ולא מכעיס או מקומם?
השבמחק