מתוך דברים של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת ניצבים:
"פרשתנו היא לכאורה בעלת תוכן כמעט זהה לזה של הפרשה הקודמת לה, פרשת כי תבוא. אמנם יש בה פחות קללות, ואולי קצת פחות ברכות - אבל למעשה היא חוזרת על אותם עיקרי הדברים. למרות זאת, ניתן להבחין בהבדל של אווירה בין השתיים, הגורם לכך שפרשת ניצבים היא המתאימה יותר להיקרא בערב ראש השנה. בפרשת כי תבוא הברכות והקללות עומדות זו כנגד זו ויוצרות אווירה קודרת של חוסר מוצא. ואילו בפרשת ניצבים, לעומת זאת, ישנה אופטימיות מסוימת שאיננה קיימת בפרשת כי תבוא. פרשת ניצבים מדברת על תשובה, על כך שלא הכל אבוד ויש דרך של תיקון. יש בה נימה של תקווה שאומרת שיש דרך לצאת מהמועקה, והתקווה הזאת משנה את האווירה של כל הפרשה.
הקללות בפרשת כי תבוא נגמרות בתיאור הבא: 'והשיבך ה' מצרים, באוניות, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה. והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. אלה דברי הברית אשר-ציווה ה' את משה לכרות את בני ישראל.' (דברים כח, סח-סט) ואילו בניצבים הסיום שונה: 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה... והשבות אל לבבך...ושבת עד ה' א־לוהיך ושמעת בקולו וכו' '( דברים ל,א-ב). את הפרשה הקודמת ניתן לסכם כך: 'אם תעשו טוב - יהיה לכם טוב, ואם לא- יהיה לכם רע'. גם בפרשה שלנו כתוב 'את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע' ( דברים ל,טו) - ומי שהוא בדרך הרע הולך אל המוות. אבל אצלנו יש גם את דרך התשובה: אצלנו הקב"ה אומר 'והשבות', 'ושבת עד ה' א־לוהיך'. ההבדל בין הפרשות עומד, בעצם, על הנקודה של התשובה. וכאן יש לשאול: מהי בעצם מהותה של התשובה ?
דבר רגיל הוא שלפעמים יש לאנשים מצב רוח לעשות דברים רעים, ולא חסרים סיפורים עצובים, מכל המינים והסוגים. לדוגמה, אדם נמצא במצב קשה, אובייקטיבית, והוא מחליט לפטור את עצמו ותא משפחתו מן הצרות, ולקפוץ מאחד הגגות. מקרים כאלה קורים, והם חלק מן המציאות שלנו. אבל מה קורה אם בדרך למטה, כשהוא מול הקומה החמישית, הוא מחליט שלא היה חכם לעשות את הצעד הזה ? הבעיה היא שהוא כבר נפל, הוא עשה מעשה - ובמקרה הזה זהו מעשה בלתי הפיך. באותו אופן, כשאדם עובר עבירה, לכאורה זה היה צריך להיות כמו אדם שקופץ מהגג, ובאותה מידה לא יעזור לו לטעון 'התחרטתי'. אולם העובדה שישנו דבר שנקרא תשובה, גורמת לכך שמעשה יכול להיות הפיך; יש דרך לעצור באמצע הנפילה, ולסובב את הגלגל אחורה.
במדרש (פסיקתא דרב כהנא, כד,ז) מופיע: 'שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו ? אמרה להם: 'חטאים תרדף רעה' ( משלי, יג, כא) . שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו ? אמרה להם: 'הנפש החוטאת היא תמות' ( יחזקאל יח,ד ). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו ? אמרה להם : יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה: החוטא מהו עונשו ? אמר להם: 'יעשה תשובה ויתכפר לו.' זו לא אכזריות שעונשו של החוטא הוא מוות - מצד הטבע אדם שעשה עבירה היא כמו אדם שבלע רעל; אולם זהו חידושה של התשובה - באפשרות להפוך את המציאות חזרה על פניה."
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 438-437
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה