"הפשטנים המבקשים הלכה פסוקה בכל דבר, ומסכת אמונה בכלל, בראותם נפתולי ניגודים ולבטים יתחלחלו וישאלו: היאך אנו לומדים תורה מעתה ? שני טעמים בדבר אחד, סותרים זה את זה, מתנגדים זה לזה, כל אחד צודק בפני עצמו, כל אחד אמת בפני עצמו, הרי שניות כאן ?
אל ירופפו עמודי אמונתם. כלום אפשר לתורת חיים בלא ניגודים וסכסוכים, לבטים וגלגולים של דעות והשקפות, של גידול וטלטולים ? כך שנו רבותינו: 'אם ראה אוכלוסין של בני אדם, אומר: ברוך חכם הרזים: כשם שאין פרצופותיהן שוין זה לזה, כך אין דעתן שוה. אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו....'"
ובהמשך אומר השל :
"משני מקורות ניזונה המחשבה היהודית, ובשתי דרכים הולכת: בדרך החזון ובדרך הסברא. בדרך החזון לא הדייקנות עיקר, אלא מעוף הדמיון, ההתפעלות. בדרך הסברא רוצה אדם בקב אחד של דייקנות מתשעה קבין של דמיון. בדברים הנתונים במידה, במשורה ובמשקל, הסברא עיקר. בדברים המסורים ללב החזון עיקר. שלא כמשפט הסתירה אמרו על שתי דעות המתנגדות זו לזו: 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים'. שתיהן מרועה אחת ניתנו, שתיהן משלימות זו את זו. 'אחת דיבר אלוהים, שתים זו שמעתי'. ( התילים סב, יב ) - כלל גדול בתורת האמונה. 'שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו.* שמור את הפשט וזכור את הסוד. כשם שחייבים בשמירה, כך חייבים בזכירה. אין התורה מתקיימת אלא במי ששומר את פשוטו של מקרא וזוכר את מעמד הר סיני. אין התורה נקנית אלא בשתי דרכים: בעין השכל ובעין הלב. סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה.^"
א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 965-964 ובעמ' 971 * ראש השנה, כז ע"א ועוד. ^חגיגה ד, ע"ב ועוד.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה