בסוף המבוא להוצאה מחודשת של ספרו של לייב רוכמן "בדמייך חיי" (רשימה שכותרתה "רשימו" ), כותבת בתו, המשוררת רבקה מרים, את הדברים הבאים:
"ואמא. משך שש עשרה שנים לקתה בדימנסיה ונאספה לאט אל עצמה, בטרם תיאסף אל אבותיה, או אל מה שמעבר גם להם. בשנות התכנסותב ההדרגתית של אמא, שהיו קשות מנשוא, לימדה אותנו לימוד הפכי מזה למדנו דרכה בראשית ילדותנו. אם בקטנותנו היא לימדה אותנו את הליכות העולם, לימדה אותנו לקרוא לשולחן שולחן, לחלון חלון ולאור אור, לימדה אותנו להתבונן בשעון ולהתנהל על פיה, הרי שבשנותיה האחרונות היא לימדה אותנו את מוגבלותם של כל אלה. בשנותיה האחרונות לקחה אותנו אנא למסע מעבר למוקדם ולמאוחר, אל מעבר לַשֵמות, אל מעבר למוגדר, לנמדד וְלַנִּסְפָּר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה