אלו דברים לשבת פרשת בוא תשפ"ד ט

"העולם הכביר שבראשי" ( חלק א ) 

- פ. קפקא

"העולם הפיסי שאנו חיים בו, כל הקוסמוס מסביבנו, הוא רק חלק ממערכת גדולה של עולמות.. העולמות הללו, שהם בעיקרם עולמות רוחניים, שאין להם הגדרות פיסיות הם ממדים אחרים של ההוויה; אין הם מצויים במקום אחר אלא בממד אחר, במשטח אחר של הוויה. ועולמות אלה חודרים זה בתוך זה ופועלים זה על זה."*

- הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ

היכונו. הטורים הבאים של "אלו דברים" יהיו, בלי נדר, בסימן "עולמות".

לפניכם , אם כן, הטור הראשון מתוך סדרה. 

מתוך כל הבאסה שמסביב אמרתי לעצמי השבוע: "מזל שיש אפלפלד".

אפלפלד, הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, קפקא,  רבי נחמן, יהודה עמיחי, קהלת, השל, פיליפ לוין, חנוך לוין...

הסדר לעיל של היוצרים הוא אקראי ומדובר כמובן ברשימה פתוחה...

כל אחת ואחד מאתנו מחזיק רשימה  כזו של יוצרים / אנשים שבתוך דבריהם מוצאת היא נחמה, דרך, נקודת אור באפלה. 

הכותרת לעיל, "העולם הכביר שבראשי", מוכרת לי מהפרק האחרון בספרה של שרה לייב במסגרת סדרת "האוניברסיטה המשודרת: "עולמו של קפקא".

ואלו דבריה של לייב בפסקה הפותחת את הפרק האחרון בספר:

"'אין אני כלום, אלא ספרות ואיני יכול ואיני רוצה להיות משהו אחר'. כך כתב קפקא ביומנו, והגדרה זו הייתה מדויקת להפליא. קפקא היה סופר, שבזכות יצירתו ניתנה לנו האפשרות לעתים קרובות, לחוש מקרוב את החוויה הנדירה של חדירה למהות הכתיבה הספרותית. הכתיבה הייתה עבורו 'צורה של תפילה', החוויה היחידה של חייו, האמצעי היחיד לקרוא תיגר על המציאות הנתונה ולחפש בעזרתה את הדרך לגאולה. מעל הכול, הייתה הכתיבה עבור קפקא תשוקה אובססיבית, עבודת קודש כמו לימוד התורה שעליה שקדו אבותיו הלמדנים מצד אמו. הוא היה מודה לה עד כאב וכתב ביומנו: 'בזוי ולא מוכחש, העולם הכביר שבראשי, אבל איך להשתחרר ולשחרר אותו מבלי להיקרע, מוטב פי אלף להיקרע מלעצור אותו או לקבור אותו בי, הרי לשם כך אני נמצא כאן' ( יומנים 21 ביוני 191, עמ' 239 )".

המשך ב"נ  יבוא

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, שלושה עשר עלי השושנה, ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים, עמ' 3. הערת השוליים בסמוך לסוף המשפט הראשון של הטקסט המצוטט הושמטה