ברשימת "הטקסטים המכוננים" שלי נמצא הסיפור החסידי להלן. אביא אותו בהקשרו כפי שראיתי אותו לראשונה.
"בצעדיו העצמאיים הראשונים במערב , התקרב מילוש, אם כי באורח מסויג, אל חוגי המהגרים הפולנים ופירסם את 'הרוח השבויה' ( 1953). ספר זה הקנה לו פרסום רב ותורגם לשפות רבות...בראש הספר מובא מוטו, משמו של חסיד זקן המופנה גם כנגד יריביו וגם כנגד עצמו:
אם שניים רבים ואחד מהם צודק ב55 אחוזים, זה טוב מאוד ובן אדם לא צריך להרעיש עולמות בגלל זה. ומי שצודק ב־60 אחוז ? זה יפה מאוד, מזל גדול שמן הראוי לתת עליו שבח והודיה להקב"ה! ומה להגיד על הצודק ב75 אחוזים ? חכמים אומרים שזה חשוד מאוד. נו, ומה עם הצודק ב 100 אחוז ? אחד שאומר שהוא צודק בכל מאת האחוזים, הרי זה חמסן מתועב, גזלן נוראי, גדול הנבלים.
זה ספר המתאר - בברק סגנוני ובמיזוג של צלילות ראייה, פאתוס סלאבי, רגישות של משורר, פרספקטיבה של היסטוריון ועין של רפורטר * - את אקלים המחשבה של פולין המשתקמת מהריסותיה."^
* "כתב חדשות" בלעז
דוד וינפלד, אחרית דבר (א), "אור יום" מבחר שירים של צ'סלוב מילוש בתרגום דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ עמ' 383-382
כמה "ארועים" השבוע הובילו אותי יזרה לסיפור הנ"ל. ביניהם דבר תורה ששמעתי במנין מנחה בעבודה על "שמע האמת מפי שאמרה" בהקשר לפרשת יתרו וכן שיחה שקיימתי במסינג'ר עם חבר פייסבוק - רבי חסידי - סביב "בחירת ישראל".
נקווה לטוב.
העיסוק ב"עולמות" לא יברח.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה