המשורר אודן במבוא לאוסף שיריו, התריע בפני עצמו ובפני קהל שומעיו מפני כתיבתם של שירים שקריים. שיר שקרי הסביר אודן הוא שיר שבו המשורר מביע רגשות או אמונות שמעולם לא חש או לא האמין בהם, ללא קשר לטיב הביטוי. התרעה זו של אודן שבה לתודעתי לנוכח קושי שנתקלתי בו השבוע בכתיבת "אלו דברים".
ניכר לאחרונה שהחברה הישראלית עוברת שינויים. עדיין לא ברור מה תהיה ההשפעה של גל המחאה הנוכחי לאורך ימים.
בכלל, נדמה שלא ברור, מהו האופק של החברה הישראלית ? מהו החזון שלאורו נלך בשנים הבאות ? לאה שקדיאל, מירוחם, עומדת בראש ועדה שעוסקת בנושא הזה, מטעם "תנועת המחאה."
יושר ואמת, חזון ומציאות , הם נושאים שבדרך כזאת או בדרך אחרת מעסיקים את כולנו. יש כאלה , שדרכם מובילה אותם לנטוע אוהל ברחובה של עיר, יש כאלה שדרכם מובילה אותם לצאת לרחבות ולשאת שלטים, ויש כאלה שעמלים יום יום במפעל או בבית הספר לבצע עבודתם כמו שצריך. יש ויש ויש....
וולט ויטמן שר את ריבוי הזה ב"שירת עצמי".
לקחתי את הספר - "שירת עצמי" בתרגומו של עודד פלד - הוצאת כרמל - ושמחתי בשירה, בהתלהבות של ויטמן, בעושר הדימויים, באושרו של המשורר. ב"פשטותו."
"ילד אמר, 'מהו עשב ?' מושיט לי אותומלא החופן;איך יכולתי לענות לילד ? אינני יודע מהויותר ממנו.
אני מניח שאין זה אלא דגל אופיי, העשוי אריגירוק מלא תקווה.
ואני מניח שזוהי ממחטת האל,מתנה בשומה ומזכרת שנשמטה בכוונה תחילה,נושאת שם בעליה בפינות, שנראהונשים לב, ונאמר 'של מי ?'
ואני מניח שהעשב עצמו הוא ילד, בןלצמחים."*
ואם עסקינן בשירה ובדמוקרטיה אמריקאית, אבקש לסיום, לשתף אתכם בקטע מופלא שמצאתי לאחרונה שנוגע בדברים מזויות קצת שונה. דברים שאמר או כתב הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק ושפורסמו בקובץ בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, שנקרא "מן הסערה" ,התרגום של אביגדור שנאן, בעמ' 154:
" היהדות מאמינה, כי כל אדם מסוגל להכשיר עצמו לעבודת הבורא. עשיר ועני, גאון ופתי, אדון ועבד - כולם ראויים לשרת את הא-לוהים בתפקיד כלשהו. כל אדם ניחן בדבר יחיד במינו, אשר בזכותו הוא שונה מן ה'אתה', ועל כן גם אין לו תחליף ואי אפשר בלעדיו; זה הוא ערכו הרוחני של קיום-חד פעמי, מיוחד, כזה שלעולם אי אפשר יהיה לכפול אותו, אשר יכול ואף צריך לעבוד את הא-לוהים על ידי מעורבות עצמית בדראמה של הגאולה על כל רמותיה. זה ההומניזם או הדמוקרטיה היהודית. כל בני האדם ראויים במידה שווה לשמש עבדיו של הא-לוהים. החכם המבריק עשוי לגלות כללים חדשים המדריכים את אירועי הקוסמוס, וכך לשרת את הא-לוהים על ידי הסברת הפנים הבלתי מוכרים של רצונו הראשוני המשובצים בבריאה. האדם קשה ההבנה משרת את הא-לוהים בזה שהוא מנסה ללמוד אמיתות בסיסיות, מגלה צניעות, התמדה וסבלנות, מקבל את הוראתם של המלומדים ממנו, משכלל את שכלו ככל האפשר ומרחיב את ידיעותיו. בקצרה, הקריאה מופנית אל כולם. הא-לוהים קורא: אברהם, אברהם, משה, משה, אתם נבחרתם. ועל האדם להשיב: 'הנני'!'"
שבת שלום
ג'ף
*(עמ' 6 לספר הנ"ל, התרגום של עודד פלד, מנוקד, ומסיבות טכניות הבאתיו ללא ניקוד, בכתיב מלא היכן שהיה נראה לי נכון)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה