אנחנו לא מעריכים נכונה את חשיבותן החיובית של טעויות.
רוביק, ראש עירית באר שבע, בנאום הראשון שלו במועצת העיר לאחר שנבחר בפעם הראשונה - דיבר על הטעויות שעשה, עושה ויעשה. רוביק הוא פוליטיקאי מזן נדיר.
שמעתי ברדיו לא מזמן חוקר שדיבר על כך שהמערכת השיפוטית בארץ מצטיינת ומתאפיינת באי נכונות עמוקה להודות בטעות, באפשרות שהערכאה העליונה בה תטעה. ההכרה באפשרות של טעות בנויה לתוך המערכת על ידי מתן זכות ערעור ככלל. אך כשזה מגיע לערכאה העליונה - לבית המשפט העליון - לשופטי בית המשפט העליון - זה כנראה כבר סיפור אחר.
קראתי פעם על כך שהצ'אלנג'ר התפוצצה באויר כי סוכנות החלל האמריקאי לא היתה קשובה לתלונות, הערות ביקורתיות וכדומה מ"השטח" עד כדי כך שההתרעות לגבי תקלות אפשריות במעבדת החלל או בתהליך שיגורה לא נשמעו בדרגים הבכירים או - יותר גרוע - שהדרגים הנמוכים הפסיקו להשמיען כי הבינו ש"אין טעם בכך - אף אחד ממילא לא מקשיב".
על מנת שתהיה ביקורת , ביקורת בונה, "המערכת" צריכה להיות מכילה; כדי להיות מכילה היא צריכה להיות בעלת ביטחון עצמי בסיסי בעוצמתה. הדבר נכון גם לגבי אנשים, בשר ודם.
קו 58 - אמרנו כבר - אינו טועה לעולם. קו 58 איננו בשר ודם.
לעומת זאת בסיפור המדומיין של "קו 58" - ההכרה באפשרות של טעות הוא ציר מרכזי.
אשרינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה