"אני לא מאמינה באלוהים ועוד פחות מכך במי שמינו עצמם לנציגיו בממשלת נתניהו. גדלתי בבית, שבכל פינה בו היו תזכורות למחדליו של אלוהים בשואה. גם הורי לא האמינו באלוהים. במקומו שררה אצלנו האמונה באדם ובזכותו לחיים, לרווחה ולכבוד. באין את מי להאשים ולמי להתפלל, הבנתי שהאחריות מוטלת עלינו, שהפוטנציאל האנושי לא מאבד מזוהרו כשאלוהים מוסר מהמשוואה, אלא מאיר באור חזק יותר."
הדברים הנ"ל של זהבה גלאון שהם פתיח למאמר פרי עטה שפורסם ב"הארץ" לאחרונה תחת הכותרת "אי אפשר להמשיך למכור לנו את המשיח" הזכירו לי הסיפור הבא שראיתי ב"אור הגנוז" לבובר:
אמר רבי משה לייב:
אין מידה ואין כוח באדם שנבראו לבטלה. וגם כל המידות המגונות מתעלות לעבודת השם. כך, למשל, הגיאות: כשהיא מתעלה היא נהפכת לגאון הלב בדרכי השם. אבל מפני מה נבראה האפיקורסות ? גם היא יש לה התעלות בפעולת העזרה. כי אם בא אליך אדם ודורש ממך עזרה, אל תסתפק בדבר-שפתיים ואל תאמר לו: השלך על השם יהבך, אלא עליך לפעול, כאילו אין אלוהים, ובכל העולם אין מי שיוכל לעזור לאדם זה, אלא אתה בלבד.
מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 300
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה