בזמנים כתיקונם אני חושב שבאלו דברים לראש השנה הייתי כותב על עניינים שבין אדם למקום.
הרי בראש השנה אנחנו ממליכים את הקב"ה בעולם.
אבל אלו אינם זמנים כתיקונם.
ואולי
ואולי מעולם לא היו זמנים כתיקונם ?
אם נדייק, הענין הזה - של כיצד אנו מעריכים את העולם ואת מקומנו פה - הוא ענין אישי לחלוטין.
אמנם ישנן תקופות של תהפוכות, מלחמות, אסונות טבע לא עלינו וכדומה - מה שקורה בסוריה לדוגמה - אך אם ניקח את מצבנו היום בארץ - מצב אלו שלא גרים בעוטף עזה או בדרום תל אביב - אז מה רע ?
כל מה שכתבתי עד כה מצביע על הזהירות המתחייבת בנוגע לאמירה של דברים כללים על מצב האדם והעולם.
דבריו של צ'סלוב מילוש שמציע לנו להודות בפה מלא שאין לנו מושג מה קורה כאן הם בעלי טעם מיוחד.
כשאתה מודה באפסות האדם אז כפי שאומר השל הכל נעשה קל יותר וגם קשה יותר.
על כל פנים ובכל זאת מה מציק לך ?
או במילים של הקוצקר: איפה הפופיק ?
מה שמציק לי היא התחושה שכחברה, אנחנו כאן בארץ צועדים בדרך הלא נכונה. במתח שבין יהדות ודמוקרטיה - על ידה של הדמוקרטיה לגבור. וכרגע לא זה המצב.
רחוק מכך.
הדברים צריכים הסבר ולהסבר הזה יוקדשו הטורים הבאים של אלו דברים בתחילת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. בטורים הבאים אסביר גם, בלי נדר, את הכותרת לאלו דברים לראש השנה.
שנה טובה
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה