" שנות החמישים היו ימים של חיפזון. האנשים נחתו כאן בהמוניהם, תאבי עשיה. השיכונים. הישוב הוותיק איבד את מראהו. מה זה. מה עושים כאן. הכל נראה כאיזה המשך רוֹדה חסר־תכלית. החום, בליל השפות. על גבי הסבל הלכו וצמחו החיים השטוחים, המטושטשים. חיים שאימצו להם כמה קלישאות מעשיות. התחיה - אם תרצו, כיעור חדש.
מה הייתי עושה באותן השנים בלי [לייב] רוכמן. הוא אולי בין היחידים, יוצאי השואה, שהסבל לא טישטש את צלמו היהודי. אלמלא חושש הייתי מאי־הבנה, הייתי אומר, כי הסבל הוסיף לו קומה, ואם תרצו שיעור־קומה."
אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 80
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה