הקופסה / יהודה עמיחי
פעם לא עברה משכורתי ממקום העבודה אל חשבוני בבנק. הלכתי לבנק ונכנסתי
לאולם הגדול הדומה לתחנת חלל נוצצת. נגשתי לפקידה היפה והעבירה את האותיות
והספרות על מסך המחשב שלפניה, ואמרה "אכן הכסף לא עבר". ואמרתי "הרי
ידעתי, לשם כך באתי". ושלחה אותי לקומה שמתחתיה לאולם שקט וגדול ונוצץ מן
הקודם. ופקידה יפה מן הקודמת העבירה אף היא לפני את האותיות ואת הספרות על
מסך גדול מן הקודם, ואמרה לי "אכן הכסף לא עבר". ואמרתי "הרי ידעתי, לשם כך
באתי". ושלחה אותי למרתף הבנק שמתחתיה. והמרתף איננו נוצץ ואין בו מחשבים
ואין בו פקידות יפות, ואור צהוב, כמו האור בימי ילדותי מאיר אותו.
ופקיד מזקין ורך שמע אותי ונגש לכונניות העץ שמאחוריו שבהן תיקים
וקופסות קרטון לרוב. וחפש והוציא קופסת קרטון אחת ושם אותה על השולחן
והוריד את סרט הגומי מן הקופסה. וסרט הגומי רחב וורוד כגומי שבתחתוני נשים
בימי נעורי. והוא דפדף בין הניירות שבקופסה ומצא את הנייר ותקן את המעוות
שבהעברת כספי וסגר את הקופסה וכרך עליה את הגומי הוורוד והחזיר אותה
לכוננית. ואמרתי אני בליבי: "הקופסה הזאת היא כמו ליבי הפנימי" ועליתי מן
המרתף ויצאתי לרחוב.
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/showMessagePrintLTR.asp?LangCode=Heb&ID=3446870
יהודה עמיחי, שעת החסד, הוצאת שוקן, עמ' 127
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה