מכל הסיפורים שמסתובבים ברשת אודות הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, סיפורים שעוד יסתובבו זמן רב, אני רוצה להביא שלש שורות שראיתי באחד הפוסטים שלדעתי מתמצתות יפה את האיש.
אשר שכטר כתב כך:
"הרב עדין
חתר לרצינות דתית ואנושית, תבע מעצמו ומסובביו כנות.
אך לא לקח את עצמו יותר מידי ברצינות."
זכיתי ללמוד עם הרב עדין, כמעט אחד על אחד, תקופה מסוימת באמצע שנות השמונים של המאה שעברה. מזה עשרות שנים אני לומד ממנו באמצעות ספריו, שחלק מהם התפרסמו רק באנגלית. בספר שנקרא simple words, ספר שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית וכנראה לא בכדי, הוא מציע לנו, בפרק שעוסק בהוליווד, לשים לב לכך שהעיניים של אלאדין ושל במבי הן אותן עיניים.
העירו גם אנשים כי מפעל החיים של הרב, תרגום התלמוד לעברית, פתח צוהר ל"דמוקרטיזציה של היהדות". הרב עדין הניח התשתית, על מנת שכל אחד יוכל לעיין באוצר הגדול הזה שנקרא גמרא. עם זאת, מעבר ליצירת אותו המשאב אם אפשר לומר כך, ביקש הרב לטעת באנשים את הרצון להוריד אחד הכרכים הגדולים ( וקטנים שכן יצאה גם מהדורה מוקטנת ) מהמדף ואכן לצלול לתוכו. יש גבול למה שיוצרים גדולים יכולים לעשות. בסופו של דבר לגשת למדף, בבית או בספריה, להוריד כרך לעיין בו, לצלול בתוכו - תלוי בכל אחד ואחת מאתנו. אך ורק בכל אחד ואחת מאתנו.
גאוניותו של הרב עדין ניכרת לעיני כל. היה מרכיב נוסף שתרם לייחודיותו וזה היותו ג'ינג'י.
יהי זכרו ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה