הספר נפתח "באקראי" כאן:
"למחר הלך למקום שהלך ולן במקום שלו ואכל במקום שאכל, ובכל יום ויום הוסיף וראה פנים חדשות. יש אדם שעיקר אצלו הנפש ומדות הגוף טפלות לו ויש אדם שעיקר אצלו הגוף ומדות הנפש טפלות לו. פעמים נתגלגל אצל אדם שמאריך בסעודה ומקצר בברכות ופעמים אצל מי שמשתדל בעסקי הנפש ואין לו אפילו כדי קיום הגוף. היום נתארח אצל אדם שמחזר אחרי אורחים ומחר אצל אדם שאינו משייר אפילו פרוסה לעני. ארץ ארץ ארץ כמה קלקלת שנעשית דירה לצרי עין."
בקיצור, רבי יודיל קיפל ברגליו מקומות הרבה וראה כל מיני בני אדם והכיר כמה דרכיהם מופרשים זה מזה. עד שלא יצא מבראד היו כל הבריות שוים בעיניו, משיצא מבראד נדמה לו כל אדם כאילו כמה בני אדם שרויים בתוכו. והואיל והיה הולך כמין גמא הגיע למקומות שהכירם ולמקומות שלא הכירם ואין לך מקום שלא מצא בו חידוש.
אחר במקומו של רבי יודיל היה משתקע בהוויות העולם. אבל רבי יודיל לא הסיח דעתו מן התכלית, היינו לחזור לביתו ולחזור לעבודתו היינו תורה ותפילה.
ש"י עגנון, "הכנסת כלה" , הוצאת שוקן, עמ' רסט- רע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה