הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל :
" פרשת שופטים נקראת כל שנה בסמוך לראש השנה, ודרכו של ראש השנה שהוא תמיד מגיע, בין אם אני רוצה ובין אם לא. ביום הגדול הזה, יום הדין ויום הזכרון, יש צד מסוים של 'שויתי, ודוממתי' ( תהלים קלא,ב ) , ואכן, המצווה בראש השנה איננה לתקוע בשופר, אלא ' לשמוע קול שופר', להיות מסוגלים להקשיב ולקבל. ההתחלה שבראש השנה היא משמעותית, מפני שהיא קובעת את כיוון ההתקדמות, ואם אני מתחיל ללכת בזוית לא נכונה, יש סיכוי גבוה יותר שזה ימשיך כך גם הלאה.
בראש השנה, שהוא במובהק יום של תפילה, יש מנהג בישראל לקרוא פרקי תהילים, ורבים קוראים את כל ספר תהילים פעמיים. אחת הסיבות לכך היא, שאם אדם צריך להספיק לקרוא את כל הספר פעמיים, הוא לא יכול לעשות את זה ביחד עם כוונות האר"י, ואפילו לא עם פירוש 'דעת מקרא' ; הוא נאלץ לקרוא את זה, אולי, כמו שהוא קורא ספר- לקרוא ולהגיב; לפעמים הוא מגיב: ' זה לא יפה', לפעמים הוא מגיב: ' זה בדיוק מה שאני חושב', ולפעמים: ' באמת מה שהייתי רוצה להתפלל'.
בוודאי יש יהודים חכמים ויראי שמים שלא יהיה להם זמן לכל הדבר הזה, ולכן גם בתהילים הם לא יגיעו עד פרק קל"א, כי זה כל כך רחוק. אך אני חושב שפרק זה מראה איך להיות עם הקב"ה בתמימות: 'שיר המעלות לדוד : ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני. אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם'. כשם שתינוק קטן, אפילו הוא כבר גמול, יושב עלי אמו, כך יכול להיות איש גדול וחכם, אחרי כל הידיעה ואחרי כל התיאורים, שגם הוא ישב ככה בתפילה: 'כגמול עלי נפשי', אל מול הקב"ה."*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם", הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 415
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה