" אין מחילה בעולם האלילים".
זוהי כותרת אחד המאמרים ליום כיפור בספרו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ "חיי שנה מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית". בשבוע החולף פרסמתי בפייסבוק פוסט קצר בו הופיעה הכותרת הבאה לדברים שכתב השל בערוב ימים : "תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית." זהו משפט קולע אבל אתה שואל עצמך - מה זה בעצם אומר ?! תהיתי לא מעט סביב המשפט הזה ועיינתי במאמר עצמו ( "נשאת ונתת ?") ואחת המסקנות שאני מגיע אליה היא שהשל רוצה למקד את תשומת ליבנו בשאלות שקשורות לקיום האנושי יותר מבתשובות לשאלות הללו. השל רוצה למקד את תשומת הלב שלנו לפליאה. זוהי נקודת מוצא משותפת למשוררים, לפילוסופים, לאנשים מן השורה ולילדים. להלן דברי הפתיחה של הרב עדין במאמר לעיל. הדברים מעוררים שאלות. באשר לתשובות קהל הקוראים מופנה ליתר הדברים שבמאמר בספר עצמו בבחינת ואידך זיל גמור.
"יום כיפורים מעורר הרהורים יותר מכל יום אחר בשנה. בין שיום זה משמש חוויה שלמה כשלעצמו, בין שהוא פועל רק מכוחם של זכרונות ילדות מתעממים, ואפילו אם פוגשים את היום רק בלוח השנה, יש בעצם שמו 'יום כיפורים' להזכיר שורה של מושגים קרובים־רחוקים: חטא, אשמה, סליחה, כפרה.
ככלל, יום הכיפורים מעורר בחברה המודרנית בעיקר רגש של מבוכה. הוא מזכיר את המושג 'חטא', אשר החברה המתירנית מנסה לכאורה לעקור מן העולם; לעקרו מן החוק, מדעת הקהל ומן המצפון האישי. 'חטא' משמעו - שיש דבר מה שהוא אסור באמת, שיש משהו מאוס ובזוי בעצם, שיש מעשה שאי־אפשר לעשותו. אולם, כאשר התפיסה היא שהכל מותר - אי אפשר לחטוא עוד, ואם כבר אין אלים - אין גם למי לחטוא. העולם בו אנו חיים, מנסה להעמיד תמונה של חיים חופשיים ומשוחררים, ללא אלים וללא חטאים, ללא יסורי נוחם וכאבי חרטה, עולם שכולו דרור.
אך באמת, תמונה זו היא רק דמות ראווה חיצונית, שאיננה משקפת את המציאות בפועל. גם העולם החדש והנועז הזה, לא פחות מן החברה הישנה אותה הוא מחליף, כבול במאות חוקים וכללים, בעבותות של מושגי־יסוד ובחוטים דקים של מנהג ומסורת משלו. אמנם, פעמים רבות אין חוקים ומנהגים אלה דומים בדיוק לאלה של דורות קדומים, אך כמוהם ממש - הם מוצקים ומגבילים, אלה הם תחליפי אלים."^
שבת שלום
ג'ף
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "אין מחילה בעולם האלילים",הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 56-57
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה