ימי מלחמה הם ימים, בין השאר, של צנזורה. חברה דמוקרטית אינה חסידה - בצדק - של צנזורה אך במלחמה זו הכרח בל יגונה.
עוד בימים שהייתי נוסע לעבודה על קו 58, וכדי להפיג את שעמום הדרך, רשמתי רשימות מרשימות שונות ופרסמתי אותן בפייס תחת הכותרת "על קו 58", הפעלתי צנזורה עצמית. לא תמיד בהצלחה יתרה.
וכך קרה שמהרשימה המקורית שייעדתי לפרסום השבת נותר משפט אחד:
ימי מלחמה אינם ימים של הגות.
המשפט הזה מגביל כמובן את מרחב התמרון של המחבר של רשימה שכוללת בעיקר הגות.
וכך מגיע יום חמישי ואני שובר את הראש - "גודמן מה אתה עושה ?"
הימים ימים קשים מאוד.
הימים קשים מאד מאד לחטופים ולמשפחותיהם, למשפחות השכולות למשפחות שפונו מבתיהם...
החלטתי להביא כאן תרגום שלי לשיר קצר של משורר אמריקאי בשם צ'ארלס סימיק. סימיק הגיע לארה"ב מיוגוסלביה בגיל 14 לערך, אחר שעבר כילד בבלגרד המופצצת את מלחמת העולם השניה.
השיר נקרא "מלחמה".
לבסוף, פסלתי אני את פרסום השיר הזה, מטעמים שונים.
חיפשתי שיר אחר, מתאים למה שקורה לנו, ולא מצאתי.
נזכרתי במילים של אפלפלד שהבאתי כאן לפני כשלושה שבועות:
"אין בכוחן של מילים להתייצב מול קטסטרופות גדולות; הן דלות, עלובות וחיש מהר מזדייפות. אפילו תפילות עתיקות אין בכוחן להישיר פנים מול אסונות."
אהרן אפלפלד, "סיפור חיים", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 96
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה