ב1992 ערך המשורר האמריקאי - סרבי צ'ארלס סימיק אנתולוגיה של שירה אמריקאית "לאותה שנה".
בפתיחה למבוא שכתב לאנתולוגיה מספר סימיק סיפור.
סיפור ששמע מפי שדרן רדיו בעיר ניו יורק שהיה מדבר מונולוגים ארוכים לתוך הלילה מבוצבצים פה ושם בקטעי מוסיקה.
לילה אחד סיפר את הסיפור הבא:
פעם בשבע שנים היו חברי שבט נידח באפריקה, חופרים בור עמוק בג'ונגל. לתוך הבור הזה הורידו חברי השבט את נגן החליל הטוב ביותר שלהם. לא נתנו לו אוכל רק מעט מים ולא היתה לו דרך לצאת מן הבור. אחרי כן נפרדו חברי השבט מהנגן לבלי שוב. כעבור שבעה הימים , החל נגן החליל ביושבו שלוב רגליים בתחתית הבור, לנגן. חברי השבט לא יכלו כמובן לשמוע אותו, רק האלים יכלו, וזאת היתה הפואנטה.
סימיק מספר שהשדרן סיפר שבתוך הבור הסתתר אנתרופולוג. האנתרופולוג הקליט את נגינת נגן החליל ובלילה המדובר - ישדר השדרן את ההקלטה.
סימיק התחרפן: הנה אדם, עומד למות, מסוחרר מרעב ומייאוש, בכוחותיו הדלים מוצא את תעצומות הנפש לנגן בחליל,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה