לע"נ ידידי שי בן טל ז"ל שבימים אלו מציינים שלושים למותו.
עברה בי צמרמורת כשקראתי את "שטיינזלץ על הפרשה" ( פרשת אחרי מות ). ויש בי זיכרון עמום שאין זאת הפעם הראשונה שזה קורה בפרשה זו.
אך לסבר את האוזן אביא כאן שתי פסקאות מתוך הפרק כולו שהוא חשוב חשוב; ספר חובה בכל בית כבר אמרנו...
"יש מחיצה תמידית בין הקודש ובין החול, בין מה שצריך להתייחס אליו בחרדת קודש ובין הדברים של חול. המחיצה הזאת איננה קטנה יותר לגבי הכהן, אלא לכהן קשה יותר לשמור אותה. זה נכון לגבי תחומים שונים ורבים, ובכולם שייך מבחן הכהונה: באיזה מידה אני יכול לעמוד קרוב קרוב, ועם זאת באימה וביראה, ברתת ובזיע.
לעשות את שני הדברים הללו ביחד זה אולי לא אנושי, ובוודאי אחד הדברים הכי קשים, מפני שזו בעיה תמידית של החיים - אבל זה מה שנדרש מיהודי. רבי נחמן מברסלב מתאר את היכולת הזאת באמצעות משל על מישהו זקן ביותר שהוא עדיין תינוק גמור. זוהי דרישה הנוגדת את טבע האדם, אך היא אחת מאותם דברים בלתי-אפשריים, שבתור יהודים אנחנו נתבעים לעשות."*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 254-253
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה