אינני הסטוריון אבל יש לי תפישה מסויימת של מהי הציונות , או מה היו ממטרות הציונות. התפישה נולדה , עם השנים, על פי הנסיון שלי כבן לעם היהודי, ובמיוחד כמי שעלה - או הועלה - ארצה בעקבות החלטה של ההורים לעלות ב1969. התפיסה אומרת שבין מטרות הציונות היתה שהעם היהודי יהפוך להיות "עם ככל העמים". זה שהילד היהודי האמריקאי שהגיע לכאן ונתקל ב"זהות ישראלית אשכנזית חילונית" שאחר שנים מעטות הבין שאיננו יכול להטמע בזהות הזאת - זו הבעיה שלו. ניחא.
תוקפו של החלום הציוני להיות "עם ככל העמים" הוא נושא שמונח לפתחנו כחברה. לצד החלום הציוני הנ"ל, אני מכיר היטב את החלום האמריקאי, שם גדלתי עד גיל 12 כאמור. כפי שתפישת הילד את עמיותו של העם היהודי הלכה והעמיקה עם השנים כך גם הלכה והעמיקה תפישת הילד את החלום האמריקאי. אבל החלומות לא השתנו במהותם. אגב - אחת הגרסאות המרתקות לחלום האמריקאי אפשר למצוא בפרק על הוליווד בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ "מילים פשוטות". דא עקא הספר טרם תורגם לעברית.
ומהו החלום של העם היהודי על פי התורה ? כאן הגענו לפסוק הפותח של פרשת השבוע :
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-משֶׁה לֵּאמר: דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדושִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלוהֵיכֶם"
ומה לחלום הזה ולחברה הישראלית בכללותה ?
(בהנחה שניתן לדבר על "חברה ישראלית בכללותה" להבדיל מהמגזרים שבה; בהנחה שאנחנו ידועים על מה אנחנו מדברים - או מה מדברים אתנו - כשאומרים לנו "קדושים תהיו".)
עד כאן "יופי של שאלות".
נו ? ומה בדבר תשובות ? אבי ז"ל וגם הרב דר א. י. השל המנוח, לימדוני שלא די לשאול שאלות - יש לתור אחר תשובות. לתור כן, אך אין זה אומר בהכרח כי יש לחפש , או לבקש תשובות מאנשים אחרים, גדולים וחכמים ממך ככל שיהיו. ויהיו.
וזה מביא אותי לחסידות פשיסחה. חסידות שהדגישה את ההכרח של כל אחד ואחד להתפתח בעבודת ה' בעצמו ובדרכו המיוחדת לו - אמנם במסגרות ההלכה היהודית. כילד יהודי שלמד בבית ספר יהודי שלוש שנים קודם לעלייה ארצה, נתוודעתי לסיפור חסידי - היה זה ספור באיורים על דף אחורי של אחד העלונים שהגיעו אלינו לבית הספר; הספור מספר - ואני מקצר - על יהודי, רב' אייציק שמו שחולם חלום שיש אוצר מתחת לגשר בפראג. החלום אינו מרפה והיהודי עושה את דרכו לשם מהעיירה שבה התגורר,קראקוב. אחד השומרים על הגשר שואל למעשיו והיהודי מספר לו. "אה" אומר השומר "אם הייתי לקוח ברצינות את החלומות הייתי אני הולך לקראקוב לביתו של רב' אייציק ומתחת לרצפת ביתו שם הייתי מוצא אני אוצר".
חזר היהודי הביתה וגילה את אוצרו.
הסיפור הזה, הוא סיפור שרבי שמחה בונים מפשסיחה היה מספר לתלמידים החדשים שהגיעו עליו לבית המדרש. ובלשון אחד מהאוספים שבו מופיע הסיפור :
"כן הדבר כל אברך צריך לידע כי ע"י בואו אל הצדיק והרבי, נתודע לו שהאוצר אין לו לחפש אצל הרבי רק בביתו, ויהי בנוסעו לביתו שם יחפש ויחפור עד מקום שידו מגעת, ויגעת ומצאת תאמין כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו, אצלו ממש"". (מאמרי שמחה ל)
רבי שמחה בונים הצטרף לעולמי לאחרונה וישתף אותנו אי"ה בסיפורים נוספים , בנינוחות ובארציות האופיינים לו, ברשומות שיבואו, דוגמת הסיפור הבא איתו נסיים :
"פעם אחת היה רבי שמחה בונם מפשיסחה בדרך במקום אחד סמוך לוורשה. ישב וסיפר:
פעם אחת צריך הייתי לספר סיפור - מעשה, אבל אותו הסיפור דבר של חול היה, וידעתי שאם אספר יהא צחוק גדול, והאנשים היו מרובים שם. ואמר לי יצר הרע: אל תספר, שאם תספר יפרשו ממך ולא יחזיקו אותך עוד לרבי. אך אמרתי לעצמי: יהיה מה שיהיה, אין אני יכול לעצור אותיות קדושות , כידוע בשם הרב רבי פנחס מקוריץ ז"ל, שהיה אומר כי כל התענוגים הם מגן עדן ואפילו דברים של בדיחות. נתייאשתי מלהיות עוד רבי וסיפרתי המעשה, והיה צחוק גדול מאד. ואני לא כן עמדי, והתחילו זורקים לי פתקאות יותר מקודם."
שבת שלום
ג'ף
הציטוט האחרון הוא מספרו של פנחס שדה, "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה" , הוצאת שוקן, עמ' 36 והציטוט הקודם לקוח מספרו של מיכאל רוזן על הגותו של רבי שמחה בונם מפשיסחה (אנג') הוצאת אורים, עמ' 358
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה