על אור הגנוז

המדרש הפותח את ספרו של מ. בובר, "אור הגנוז סיפורי חסידים" (הוצאת שוקן) הוא זה :

" אמר רבי אלעזר:
'אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיוון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו ? לצדיקים לעתיד לבוא.'
שאלו חסידים: היכן גנזו ?
השיבו: בתורה.
שאלו: אם כן כלום לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז בלמדם תורה ?
השיבו: מצוא ימצאו.
שאלו : אם כן מה יעשו צדיקים לכשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה ?
השיבו: יגלוהו באורח חייהם ? "

בובר בתחילת הספר כותב :

"מפנימיות החיים של התנועה החסידית היא, שחסידים מספרים  ביניהם מעשיות על צדיקיהם. ראו בני אדם גדולות, השתתפו בהן, והכרח הוא להגידן. דבר הסיפור הוא יותר מדיבור סתם, הוא מעביר בפועל ממש את שאירע אל הדורות הבאים; יתר על כן, מעשה הסיפור עצמו מאורע הוא. וכיון שהוא שומר  על מאורע קדוש, נאצלת לו לעצמו קדושה של פעולה. ה'חוזה' מלובלין ראה לפי המסורת נוגה אור העולה מתוך בית מדרש; כשנכנס, ראה שם חסידים יושבים ומספרים בצדיקיהם.
לפי אמונת החסידים זורם האור הגנוז בקרב הצדיקים, ומהם הוא נזרם אל תוך מעשיהם, ומכאן - אל תוך דברי החסידים המספרים עליהם."

                                      (שם, המהדורה הששית, מתוך ההקדמה) ׂ

המשך יבוא...