רעם מטוסים ממעל
והתרוצצות חתולים ברחוב
ליוו את צעדיי הביתה
הערב,
מהסופר בואכה הכביש הראשי
עד לשכונה בה אני חי.
חשבתי כמובן על עוצמת חיל האויר
ועל הסיפור שלנו כאן,
בארץ ישראל,ערב ראש חודש ניסן
קודם לכן העסקתי עצמי בסיפורים חסידיים
על משמעותם לאדם המודרני
בעקבות בובר ואדמיאל קוסמן
שבוי בקסמי המצוקות שהפכו
בסיפורים לפנינים וליהלומים
ועל החצץ שמלווה את החיים הריבוניים
של מעצמה צבאית בעל כורחה
כמונו, בשכונה בעייתית מאד.
הסיפור על עצת הרב
להכניס הביתה את הפרה, הספה
מהחצר, הארנבות, התרנגולים ולבסוף
את העז, המחיש עבורי
איזו אמת פשוטה.
לא הכל אנחנו יודעים
לא הכל אנחנו צריכים להבין
לפעמים פשוט צריך
לזרום. לצעוד הביתה
לעת ערב, ולדעת
ברמה כזו או אחרת שרעם
המטוסים, הוא חלק מאימונים
ועוד לא מבשר את
המלחמה הבאה שלא
די לה. לצד הרבי מקוצק
שממשיך לזעוף ולהסתגר
בחדרו הסגור. מול חלונו של
הבעש"ט ונינו שזועקים:
יהודים אל תתיאשו !!.
הם אמנם לא חלמו על
על חיל אוייר, כפי הנראה.
אבל הם חלמו עלינו
"אתן לכם להיות בחלומי, אם
תתנו לי להיות בחלומכם"
אמר הרבי החסידי הבלתי
מוכתר ככזה, שאמור להגיע
הנה ביוני, זה ששר
גשם כבד עומד ליפול
גשם כבד עומד ליפול
לא כמו גשמי הברכה
שבקרו אותנו היום כמתנת
פרידה לפני האביב, ערב
ראש חודש ניסן.
חודש הגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה